לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אולי הפעם אני כן


האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט, כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

לחבר הכי טוב שלי בעולם


השעה כמעט ארבע בבוקר ובכלל התכוונתי לישון. בשוטטות שלפניי השינה בפלאפון נתקלתי בתמונה שלנו מהמסיבה בסופ"ש האחרון שיצאת, לפניי שלושה שבועות (רק עוד שישה ימים למנאייק) ונתקפתי געגועים.

אתה קולט בכלל כמה זמן אנחנו כבר יחד? 

בחודש הקודם פתחנו את השנה האחת-עשרה. מכירים יותר שנים מאשר לא מכירים.

וכמה הספקנו יחד.... אני מסתכלת עלייך עכשיו ומתנפחת גאווה על זה שזכיתי לתואר החברה הכי טובה שלך, כבר תשע שנים.

תמיד מחפשת את ההזדמנות לדבר עלייך, כמה שאתה גאון, מיוחד, מצחיק ומוכשר. איך שאתה טוב בפאקינג כל דבר שאתה עושה,  בזה שאתה מנגן על איזה כלי שאתה מחליט, שהוצאת איזה 700 בפסיכומטרי ביא׳ למרות שכל החופש היית עסוק רק בלגלוש (ולזיין),  בזה שאתה הבחור הכי כיפי שאני אי פעם אכיר. 

בא לי לחזור איתך לבית הספר היסודי שלנו, שם נחשבת לאחד הילדים הכי מופרעים בשכבה, שהמנהלת הכירה אותך באופן אישי מכל השיחות והמחנכת שלנו שלא נתנה לנו להיות יחד במשמרות הזה"ב מחשש לכאוס שיקרה במעבר החציה שליד בית הספר... לחזור איתך ולירוק לכל המורות האלה בפרצוף, לספר להן שמעבר לזה שאת תעודת הבגרות שלך סיימת עם 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים (וגם 3 במוזיקה, הרי הילד תמיד היה מוכשר!) אתה כבר תשעה חודשים בקורס טיס. ולפני שיספיקו לעכל ולחייך ולצחוק איתך על איך שהשתנית פשוט לסובב את הגב ולרוץ החוצה, לצעוק שלום לאבנר השומר אם הוא עדיין שם.

בא לי ללכת למורות שהעיפו אותך מבית הספר היסודי ולספר להן כמה שהן קטנות, כמה שאין להן מושג בחינוך וכמה חבל לי בשביל הילדים שאיתם הן עובדות.

אהוב שלי, משוש חיי. כשהשאקתי לך הודעה אצל הקצין התורן ביום ההולדת שלך, שיר בחרוזים שלקח לי עשר דקות להכתיב, הוא שאל אותי אם אני החברה שלך. אמרתי שלא. הוא שאל "אז מה הקטע שלך?!".

אבל זר לא יבין זאת.

שאתה חבר נפש שלי, שהשעה כבר ארבע בבוקר ואני שוכבת במיטה ובוכה מגעגועים. בוכה על תקופה מדהימה איתך, לפניי שהתגייסת,

 תקופה שכבר לא תחזור, לא בשנים הקרובות לפחות....

לפעמים אני מספרת לאנשים על הכאפה שאכלתי אצלך בבית, איך שהקאתי בדלי של אמא שלך בלי הפסקה ובגללי כל החברים שלך לא הלכו למסיבת טבע. איך החזקת לי את השיער כשהקאתי והבאת לי מים, וכששפכתי אותך הבאתי עוד מים... אמור להיות סיפור מביך בעיקרון, אבל איך אפשר להתבייש כשאני מסיימת בזה שהחבר הכי טוב שלי נתן לי לישון לבד על המיטה שלו בזמן שהוא ישן באותט החדר על ספה קטנה ונוקשה ליידי? משגיח עליי שאני בסדר....

 

 

 

נכתב על ידי , 5/10/2014 03:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMorganna אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Morganna ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)