יותר מידי קשה לי בזמן האחרון. 

המחשבות על ההיא מהכנס לא מפסיקות למרות שאני מכריחה את עצמי לשכוח ממנה. אבל אני יודעת שכל עוד יש ספק קטן שישלי סיכוי, זה לא יקרה. 

בכל מקרה, בכיתי יותר מידי היום

בעיקרון, בעלה של אמא שלי הוא בנאדם נורא מקסים, כשהוא רוצה. 

הבעיה מתחילה כשהוא מתרגז עליי. אפילו על הדבר הכי קטן בעולם. 

אז הוא מתחיל לצרוח ולהשתולל כמו משוגע, כשאפילו את אמא שלי זה דיי מלחיץ. 

אז כן הוא בא אחכ מסביר שהגזים ומבקש סליחה

אבל כמה פעמים אני יכולה לשמוע את זה? שוב ושוב ושוב בלופים?

אני מבינה שקשה לו לשלוט בכעס אבל רבאק תעשה עם זה משהו

מילא אני שבטראומות ומתחילה לבכות כל פעם שמישהו צועק עליי, לא משנה אפילו מי זה, אבל כוסעמק ישלי גם אחים קטנים... 

לארוצה שיהיו להם אותם שריטות שלי כבר יש בגללו. 

בקיצור. אני בוכה ומפחדת. איזה כיף

ואני פשוט לא מצליחה להוציא אותה מהראש שלי, אפילו עכשיו, וזה כבר מייאש. 

לנסות לישון? אולי?

איימ אאוט אוף היר.