דך ריק,אני יכולה לכתוב למולי כל דבר שעולה לי בראש.שתקתי יותר מדי זמן.
המערכת יחסים הזאת בקריסה,ואני חייבת להודות בזה,משהו שלא רציתי לעשות עד עכשיו.
אולי מאוחר מדי לתקן?אני מרגישה שאיבדתי את בן הזוג שלי מבלי שזה יקרה בכלל.
כשאני איתו זה כבר לא מרגיש כמו להיות איתו.
כן,אני מרגישה מאוהבת מחדש,אבל זה כאילו לא באותו האדם.
מצאתי את עצמי שוכבת במיטה,מנתקת את האינטרנט כדי ששום דבר לא יריע לי להתחבר אל עצמי,
אל המציאות שאני מדחיקה..שמתי אוזניות וגלגלתי תמונות שלנו,נפל לי האסימון.
נפל האסימון,הרסנו את זה.הרסנו את מה שרק התחלנו לבנות.
ביום ראשון אנחנו עתידים להיות שמונה חודשים יחד,פעם..כשרק ההיתי מבולבלת או טיפה מדוכדכת,ישר ההיתי מדבר איתו.
היום?אני שותקת,בוכה אחר כך,כותבת על זה ומוחקת..לא כי לא בא לי לספר לו,
פשוט כי אני לא רוצה לעורר מהומה,ואז כואב לי פי עשר.
הוא אומר לי המון שנימאס לו,כואב לי לשמוע את זה וזה רק מוסיף אש למדורה שכבר חיה בתוכי.
בתקופה הזאת,שהיא הכי קשה שהייתה לי כבר זמן רב מדי,אני מחפשת חברה,ואם אני לבד רק לדקה..עצוב לי,ואני בוכה,ומפחדת..בלי הסבר מדוייק למה,אולי כי אני סתם מטומטמת.
אלוהים,ההיתי רוצה לבקש,רק משהו קטנטן..
קטן בשבילך אך גדול וחשוב בשבילי.
תיתן לשנינו אושר,גם אם בניפרד,רק שלא יפסיק לחייך..זה החלק היפה בו.
זה והעניים הנוצצות.
תן לי תקווה וכוח,כי אני יודעת שכל זה לא סתם,אל תתן לדמעות לרדת.
רק דמעות של אושר,ושל התרגשות.
תן לי להרגיש חשובה כמו אז..תן לי לדעת שיסתדר,כי אני מיואשת.
יותר מדי מיואשת,וכואבת,כן..כואב לי מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
