הוא נקרע לשניים ומתאחה מחדש אלפי פעמים.

הוא כבר לא מבקש אהבה, הוא דורש.

הנשמה שלי צמאה למים שימלאו אותה.

הדם מאיים להתפרץ מעורקי ולשטוף אותי מרוב תשוקה.

כשהם עוברים ברחוב, העיניים לופתות אותם עד שהם משתחררים מהן בבוז.

הבטן מתהפכת כמו הר געש פעיל.

הראש שולח אלפי מסרים מנוגדים שתוצאתם היא מוזרות.

הידיים מחבקות כרית קרה ודוממת.

הפה מבקש שפתיים, לשווא.

הדמעות. הדמעות זולגות פנימה, לנפש ומציפות אותה.

אך עדיין אני מרגיש ריק מבפנים.

הקנאה שמכרסמת.

הכידונים שאני מפנה לצבאות האדם ולעצמי.

והוא, הלב, לא יעמוד עוד במשימה לבד. הוא צריך עוד לב שיקל על העומס שבאהבה.

The Earth Is Another Form Of Hell And Men Are Its Demons