מתעוררת ליום יפה, עוסקת בדברים הקבועים שלי. 

פתאום מרגישה כאב צובט בחלק התחתון של השד.

עומדת מול מראה, מסתכלת, ורואה שני עיגולים אדומים.

כנראה באמצע הלילה יתושה/יתושות נכנסו דרך חזיית הספורט שלי,

הגיעו עד לשם, עקצו וברחו.

ואני שואלת... למה?!?

למה??

למה??

מה קרה לימים היפים שבהם ניסיתם לעקוץ אותי ביד/ רגל,

העפתי אתכם, ברחתם לקיר, ואז דפקתי עליכם "בום"?

מה חטאתי ומה פשעתי שמגיעה לי עקיצה בציצי?

שתדעו לכם, זה כואב.

וכל זה כנראה לא מספיק,

כי גם סממית החליטה שבא לה לעלות עלי ולשבת על הרגל....

[אומנם המגע שלה היה מאוד רך ונעים, אבל היא ממש הבהילה אותי!]

וכשניסיתי לסלק אותה ממני, היא קראה לכל אחיותיה הסממיות, והן תקעו אותי מתחת לערמות של חול.

 המציגה אינה אני

לקח לי שעות לנקות את כל החול הזה.......... שעות!!

אז..........מי עוזר לי לתכנן נקמה?

מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא

פעם הייתי חייבת מוזיקה בשביל להתרכז.

הבנתי למה!

מוזיקה עזרה להתגבר על רעשים פנימיים:

ככל שהמוזיקה היתה יותר גבוהה, קצבית ורועשת, ככה יכולתי להתעלם ממחשבות מטרידות.

עכשיו המצב אחרת.

אחרי שפרקתי כל כך הרבה דברים בטיפול שאני עושה (טיפול אמיתי, לא זה שברשימות),

המוח שלי הפך שקט מתמיד. המחשבות כבר לא מנסות להשתלט עלי ברגעים הכי לא מתאימים,

כי הן מקבלות פינה מכובדת ביותר בשיחות.

המוח נרגע מיום ליום, אני נרגעת מיום ליום. המוזיקה הפכה למותרות ולא לחובה- כי סוף סוף קצת שלווה לוקחת חלק בחיי.

עכשיו אפשר להשתמש במוזיקה להנאה, ורק לשם ההנאה. אין יותר מה להסוות. אין יותר מה להחביא.

כל השלדים שלי יצאו מהארון.  כל הדברים שאסור היה לי לספר לאף אחד במשך המון שנים. כל הדברים שהעיקו וחסמו.

זה כיף, אני מחלימה.

ולומדת על עצמי הרבה מאוד. הבנתי כל כך המון....

כל כך טוב לי עכשיו שבא לי לצרוח מרוב אושר, אבל אז כולם יבהלו, אז פשוט אחייך לי כאן כמו ילדה קטנה

הוא בדרך לסופ"ש, לבדו. סיפר כי יהיה בסדנת מודעות עצמית בטבע.

אבל אני יודעת שזה לא מדוייק. אני יודעת בוודאות שפניו מועדות לסדנת טנטרה.

בלי אמא. רק הוא.

אני גם יודעת שהוא מחפש מהצד כבר כמה שנים טובות.

גיליתי בדרך לא נעימה במיוחד. כעסתי, הייתי בשוק, אבל לא סיפרתי לאף אחד.

הוא לא יודע שאני יודעת, אמא לא יודעת שאני יודעת, ואני לא יודעת אם אמא יודעת.

אני לא בעד בגידות.

לפי השקפת עולמי צריך לשמר, לתחזק ולתקן זוגיות. לדעת לתקשר נכון, להקשיב, להבין- להשקיע עבודה.

מצד שני אני מאמינה שיש תנאים מקלים.

כשכבר לא אוהבים את בן/בת הזוג, ואין רצון/כוחות/יכולת לתקן את הזוגיות הרקובה- כדאי ורצוי לחתוך.

אבל אם קשה מאוד לחתוך, ואפילו בלתי אפשרי, חייבים למצוא פתרון.

כי כמה כבר בנאדם בזוגיות ממושכת יכול לחיות בלי יחסי מין? בלי קירבה ריגשית? בלי חיבה? בלי אהבה? בלי קבלה? בלי מגע?

ואם צרכי אחד הצדדים בזוגיות לא מתמלאים, חייבים לספק אותם איכשהו. מהצד.

אז עכשיו הוא בדרכו לסדנת טנטרה. סיכוי גדול שגם יקבל מאישה אחרת.

אני לא כועסת. רק מבינה. וגם עצובה מאוד.

עצובה כי זו טראומה לילדה בת 17.5 לגלות שאבא שלה בוגד,

ועצובה לדעת שההורים שלי חיים בסבל והכחשה.

לְך לךָ, תעשה סוף סוף משהו למען עצמך. גם אם זה אומר שאתה בוגד. תמיד אתה דואג רק לנו. גם לך מותר להיות מאושר.

הוא מורכב משתי דמויות: אדם שמתפקד כאבא ואדם שמתפקד כבעל. בתור אבא הוא מצויין, לא הייתי יכולה לקבל אבא יותר טוב ממנו.

אז הקטע הזוגי חלש... מי אני שאשפוט? הבגידה לא נובעת מתוך רוע ורצון לפגוע, אלא ממקום אחר לגמרי.

אז מי אני שאשפוט?

נותר לי רק לקוות שאדע לקחת את כל התובנות שלי ולתעל אותן לכיוון של זוגיות יעילה.

זוגיות שבה לשנינו יהיה טוב, ואף אחד לא ירצה לעזוב. אבל זוגיות זו לא חתונה קתולית. גם החתונות בארץ לא כאלו.

וזה מעלה את השאלה- עד כמה "מוסד הנישואין" נשאר מוסד מחייב? מה גורם לשליש מהנשואים לבחור בדרך הקלה ופשוט לחתוך?

[היה אמור להתפרסם רק ביום חמישי, אבל הפוסט הזה יושב לי חזק. עצב גדול מתנחל בבטן ולא רוצה לעזוב]

ויש רק דבר אחר שאני רוצה עכשיו הכי בעולם.

אני רק בנאדם.

יש לי רגשות, מחשבות, פחדים,

רצונות, תשוקות, מאווהים,

שאיפות, מטרות, יעדים.

אני רק בנאדם.

יש לי חולשות.

אני לא מושלמת.

אף פעם לא יהיה מצב שבו כולם יאהבו אותי ולכולם יהיה כיף איתי.

אף פעם לא כולם יסכימו עם דעותיי ועם דרך חיי.

אף פעם לא כולם יסכימו עם האמונות והערכים שלי.

ויש לי קשיים ומחסומים, הרבה,

כי אני רק בנאדם.

וברגע שאבין שכולנו בני אדם,

ובכולנו יש את הנקודות האלו,

ושזה לא הופך אותי לפחות טובה-

ויש דברים שאפשר לשנות ודברים שאי אפשר וצריך לקבל ולחיות איתם,

אהיה אדם שלם יותר.

כי האוצרות הכי גדולים שלי הם גם הקללות הכי גדולות שלי, ולהיפך.

מה לעשות שבני אדם הם יצורים מורכבים?........

* "צורה לך".

   מה זה צורה לך?? כאילו ישב מישהו וחשב לעצמו "איך אגיד למישהו שיזהר ממה שהוא הולך להגיד, או שיתבייש לו?

   הא! אני יודע! 'צורה לך!' " כאילו, מה הקשר?

* "מהדורה מוגבלת"

   משווקי מוצר רוצים להגיד לך שהמוצר הזה דפוק ואין להם מה לעשות איתו, חבל לזרוק הכל. איך יעשו את זה? יודו שהמוצר מוגבל!

   בגלל שהוא מוגבל, זה תירוץ להוריד אותו מהמדפים מהר.

* "לך לעזאזל"="לך לקיבינימאט"

   מישהו יודע איפה המקומות האלו? פתחתי כל אטלס אפשרי, נשבעת לכם שאין.

   ונגיד והיה- תדמיינו את התמונה הבאה: שני אנשים מתווכחים על משהו. הראשון צועק לשני "לך לעזאזל!".

   הוא הלך. איך זה אמור לעזור?... באותה מידה אפשר לשלוח אותו לנחלת בנימין ושוק הכרמל בתל אביב

   בימי ג' או ו' שיקנה לנו דברים מגניבים. אם כבר הוא הולך לאנשהו, כדאי שזה יהיה למקום מועיל.................

*"אני שם עלייך זין" לעומת "אני לא שם עלייך זין"

   שמתם לב שיש להם את אותה המשמעות בדיוק?

* "ישר כוח". מה זה לעזאזל??

* "אכלת אותה!" מי אכל את מי, ולמה?

ועכשיו אתם:

*קוקווס משומש מוסיפה:

'' תעוף מפה '' , במה זה מועיל אם אין לאדם כנפיים ? OO

זה רק דופק אותך , גורם לך להיראות כאילו אתה חושב\הוזה שיש לבן אדם כנפיים

[ זה לא כזה מצחיק אבל זה עדיין צירוף מילים דפוק P: ]

* דרמטית לא מבינה את משמעות הביטוי  "חפשי מי ינענע אותך"?? כאילו,איך זה קורה ומה ההרגשה אחר כך???

- ואיך בדיוק אפשר לאחל לנשים שיהיה להן מחזור שמח?!?!!?!?

- שאלה לגברים...מה זה בדיוק ואיך זה מרגיש כש"נישבר לי הזין"??

* ירק צוחקת מ"מת עלייך", "אוי ואבוי" ו"כוסאמאשלך". כמובן שאי אפשר לשכוח את אדון "נו נו נו".

[כל רגע ירק היקרה נזכרת בעוד צירופים..... :]

- "ותסתמי את הפה! "(עם מה בדיוק?)

 - "התפוצצתי מצחוק"

* CoolYBoy1990 לא מבין מה הקטע כשאומרים על מישהי "כוסית אש"

* KeyMan מתחרפן מהצירוף "בואנה, עוף מפה"...או שאומרים "בוא הנה" או "עוף מפה", שניהם לא יכולים להתקיים באותו זמן...

* Jenny10 לא מבינה על מה חבל כשאומרים "חבל על הזמן!"

אתם רואים את התמונה הזו?

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה חודשים איך אני מתארת את עצמי,

הייתי אומרת שאני עשויה משברים שברים שאספתי ויצרתי מהם צורה.

הייתי אומרת שלמרות שכל השברים אסופים ומודבקים, אסור לגעת בהם, כי הדבק חלש. 

ואסור אפילו לחשוף אותם לקרני אור- כי הם ישברו שוב.

היום אני מבינה שעברתי עוד תהליך, קפצתי עוד מדרגה:

חיזקתי את החיבורים ככה ששום דבר בעולם ואף אחד ביקום לא יחזירו את הכד למקורותיו,

לא קיים הדבר שיפרק וישבור אותי בחזרה.

בקרוב אהיה באמת מוכנה לצאת לעולם, עם כל מה שמשתמע מזה.

נשאר לי רק להבין עוד כמה דברים:

ואחד מהם הוא שיש לי מקום בעולם הזה, שאני לא מיותרת, ושיש לי מקום בחיים של אחרים.

ההיגיון שלי מבין את זה, אבל הילדה בתוכי, שאני אוהבת לקרוא לה לולי, לא מבינה.

היא עברה המון דברים קשים בחיים שלה שאחרים אפילו לא יכולים לדמיין,

וכל הדברים האלו גרמו לה להאמין בכל הכוח שהיא דחויה, לא רצויה, לא מוגנת ומאוד מאוד מאוד שברירית ומיותרת.

לולי, יקרה שלי, אין יותר מקום בחייך למחשבות כל כך לא נכונות ולא מבוססות כמו אלו,

נראה לי שנתתי לך מספיק דוגמאות שמוכיחות את זה.

אני אוהבת אותך, ואגן עלייך- תמיד 

    - בעלי חיים חושבים ומרגישים דברים במובן הרגשי [עצב, שמחה, כעס]

  הגיוני לחשוב שלבעלי חיים "מפותחים" כמו קופים, כלבים וחתולים יהיו רגשות, אבל מה בנוגע, למשל, לדגים, תולעים ונמלים?

- בעלי חיים חולמים?

- צמחים מרגישים תחושות פיזיות? אם גוזמים עץ או כורתים אותו- הוא חש כאב?

 בואו נעבור נושא:

את השד הזה, לא שד אחר. סוטים.

בכל שנות בית הספר הייתי בטוחה שאני לא מסוגלת לעשות את זה.

בהתחלה נאבקתי, אבל התייאשתי מהר מאוד.

לאחרונה חזרתי שוב להיאבק- וניצחתי. ניצחתי את השד שגרם לי סבל רב.

עכשיו אני לא פוחדת ממנו, ואוכלת 4 כמוהו לארוחת בוקר.

זה בדיוק כמו המשל על קירקס שקנה פילון קטן.

בשביל שהוא לא יברח, קשרו לו את הרגל עם חבל ויתד.

הוא ניסה וניסה לברוח, המון פעמים, אך ללא הצלחה.

עם הזמן הוא הפסיק לנסות, כי הבין שאין טעם. היתד חזק יותר.

כאשר הוא גדל, שאל אותו ילד קטן :

"פיל יקר, אתה כל כך גדול, והיתד כל כך קטן, למה אתה פשוט לא מרים את הרגל ובורח?"

הפיל חשב וחשב, ולא היתה לו תשובה. ברגע שהבין שאין טעם להישאר יותר כבול,

היה עליו סך הכל להרים את רגלו העצומה, ולהשתחרר.

עכשיו, כשאני מבינה שיש לי את המסוגלות, אפשר לעבור הלאה ולנצח שדים גדולים, חזקים, מפחידים ומאיימים יותר.

ובכל זאת, לא יכולה לבד. צריכה עזרה. התחלתי טיפול מקצועי, במקביל לחובבני שאני עושה לעצמי.

ואין לכם מושג כמה דברים מתחילים לצוץ על פני השטח ולהתחבר אחד לשני.

כל הקשיים והמחסומים שמפריעים לי להתקדם, קשורים לדבר אחד.

לא אוותר לדבר הזה, אשבור גם אותו.

אני אצליח!!

אז ככה........

1. לקנות גושי ענק של קרח מטורקיה, לבנות איגלואים ולעבור לגור בהם.

2. לצמצם את האוכלוסיה. פחות אנשים=> פחות התחממות גלובלית.

3. לעשות שיגור לשמש, ולשפוך עליה מים. ידוע שמים מרגיעים אש.

4. להיכנס למכונה שחותכת שווארמה. היא תחתוך את שכבות השומן שלנו. פחות שומן=> חום גוף בורח.

5. שיטת הכלבים. הם הרי לא מזיעים, ומקררים את גופם בשני דרכים:

     - מוציאים את הלשון בחוץ ומתנשמים

     - שטח הפנים הגדול של האוזניים שלהם גורם לחום להיתאדות. לכן קבעו בהקדם תור לפלסטיקאי שיגדיל לכם אותם.

וככה מנצחים את החום,

זה בדוק!

הצעות נוספות יתקבלו בברכה

בואו נעבור נושא:

היה לי שבוע עוצמתי, עברתי בו הרבה דברים והגעתי לתובנות משמעותיות.

עכשיו זה הזמן לכתוב

- מכתב לילדה שהייתי

- מכתב לאישה שאהיה

[לקוח מהפינה "בטיפול" שברשימות.]