אני במשקל הכי נמוך שלי כיום : 53.6,
במידה הכי נמוכה מאי פעם: 24/Y
הbmi על הגבול התחתון עם תת משקל: 19.22
אז למה אני מרגישה כל כך גדולה ? למה לעזאזל ? מה קרה לי ?
אני באמת, בתמים ובשיא הכנות מרגישה ממש גדולה, נפוחה, שמנה!
למה? מה עוללתי ?
אני נהייתי מאותן בנות שהמראה לא משקפת את המציאות ?
שהכל נהייה שקרים והזיות ? אני ? אבל זה לא ייתכן...
הצמיג שאני רואה הוא לא פרי דימיוני, הוא קיים, אני יודעת.
אני תמיד ניכנתי בחוכמה ובהגיוניות, ושהתחלתי עם זה, ידעתי שבבוא הרגע, שאהיה רזה אפסיק עם הכל.
אבל קמצוץ של ספק מכה בי שאני אף פעם לא אראה את הסוף...
שום דבר כבר לא הגיוני, ואני מזמן לא אני.
הייתי רוצה לראות מה שאחרים רואים, באמת...
אבל בתוך תוכי אני מרגישה גדולה. אני באמת מתכוונת לזה, וזה קצת הזוי.
איבדתי את עצמי, ומאסתי בהכל
הרזון לא שווה כלום אם אני לא יכולה להבחין בו ושלא נאמר להנות ממנו.
יש ימים שאני בולמית, ויש ימים שאני אנורקסית. היום אני יודעת.
אני רוצה להבריא ולצאת לדרך חדשה...
אבל נמאס לי להכריז על כך ולהבטיח הבטחות בבלוג שאולי לא אצליח לקיים... אבל אני רוצה. רוצה כל כך להבריא ולשים הכל מאחוריי.
אני צריכה עזרה ונמאס לי מהפוסטים האלה של הרגעי פיכחות שנשכחים כלא היו ברגע שאני מביטה במראה ואומרת שאני לא שם עדיין ויש עוד עבודה.
אז על מה אני מחליטה? לרדת עוד? כנראה... ושוב ההחלמה עברה לעדיפות שנייה.
אני בדרך למשהו רע, אני מרגישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
