ישנם כמה תחנות בחיים הללו,לפחות כך זה נדמה לי,התחנה הראשונה בה אתה נולד,אתה מגלה עולמות,עם כל צעד הכל נראה לך נפלא,אתה ממש חיי וסופג את החיים.
התחנה השניה היא גיל הנעורים,המציאות מתגלה מול עיינך,אתה מתחיל לראות דברים שונה,המון חרא נשפך עליך,לחץ,חובות,עמידה בלוח זמנים,ממש הכנה לחיים הבוגרים שלך,את בעצם חובה בצורה תיאורתית את מה שנקרא חיים,אמנם בקטן,עבור עולם המבוגרים אלו שטויות.
אמא שלי תמיד הייתה צוחקת כשהייתי שופך בפניה את הבעיות שלי ואומרת לי שהיא הייתה עושה הרבה בכדי להתחלף איתי רק בכדי לנוח.
אבל היא תמיד הייתה שוכחת שאף פעם אסור להשוות,כל אחד והבעיות הקדסטרופליות שלו,ואני תמיד חשבתי אם זו ההכנה לחיים הממוצעים והנוראיים שלי בעתיד אז למה שווה להמשיך לנסות?
תמיד חיפשתי סיבה לחיים שלי,בסופו של דבר הגעתי למסקנה ששוה לחיות בשביל אושר,עבורי אושר הוא לא דבר מתמשך אלא הבזקי אור קטנים,ממש כמו כוכב שביט שפוסח מעל כדור הארץ,מתסרק היכן שהא,דוהה ונעלם לגמרי,אבל הזכרון של אותו פלא נשאר איתך לאורך תקופה לא קצרה.
אז בעצם למה לסבול כלכך הרבה בכדי להעלות לעצמי כמה חיוכים על הפנים?
למה לסבול בשביל כמה נקודות אושר קטנות שהרי במילא לא אזכור בזקנתי כי אהיה עסוק בלהיות מטורף שמציק לילדים קטנים.
בשביל לומר שעשיתי את זה?שהגעתי עד לאן שהגעתי בלי כלום בידיים?למה?
ואמנם הכל עוד פתוח,הכל יכול להשתנות אבל התוכניות שלי לא מרתקות במיוחד,אהיה אדם רגיל שיחייה את חייו בקרירות לבד,אלך לעבוד במשרד מסריח אחזור לבית הריק שלי וארדם.
אז למה לחיות חיים אפורים,באותה מידה אני יכול לספוג כמה שיותר נקודות אור בחיים שלי בשנים הקרובות,לעשות כל מה שאנשים לא עושים בכל חייהם,לאהוב כפי שלא אהבתי מעולם,לסבול,לצחוק,להשתגע,לברוח,לחזור,אוכל לעשות הכל עכשיו ואז להעלם.
להרקב באיזו מערה בהר לספוג את היופי שמסביבי ולקפוץ לתוך הלא נודע,להרתפקאות חדשות בעולם אחר.
הרי למות צעיר,מלא אנרגיות יפה וסקרן זה מדהים.
אבל מצד שני,לראות את השינוי קורה לך מול העיינים,אנשים מתים,נולדים,מתפתחים,נופלים קמים,לראות את היופי של החיים מתקדם לו מול עיינך ולהריץ את זה במח שוב ושוב,להזכר,לצחוק,לבכות,נשמע לי כחוויה הרבה יותר טובה,לשבת כזקן ממורמר ולצחוק על ימים עברו,להרהר לבכות,לחשוב.
בשביל זה שווה לחיות.
בכדי לרצות להנציח רגעים.
בכדי להזכר,לדעת שהרגשת,לדעת שאתה לא פספסת את ההזדמנות שלך למשהו טוב יותר ממה שחשבת שאתה יכול להשיג באותו הרגע,הזמן יעשה את שלו הרי כולנו נולדנו בכדי למות,כל אחד והרגע שלו.
לסיכום כל אחד ומה שנכון עברו,ברגע שאתה שלם עם ההחלטה שלך,לך איתה זה ההרגשה הכי מדהימה בעולם,זו המטרה שכולנו שואפים אליה.
להיות שלמים עם עצמינו במאה האחוזים,הלא כך?
השיר הזה מדהים כמובן,אבל ברצוני להתייחס לקליפ,השאיפה שלי בחיים היא להרגיש ולהנציח את כל מה שאפשר בחיים שלי,אני רוצה להגיע לגיל זקונים,לשכב על הערסל שלי באיזה חור מרוחק מהאנושות,להדליק את השיר הזה לעצום עיינים ולסכם את חיי כחוויה שלא אצטער עליה לעולם,מאז אותו הרגע לא לפכוח אותן לעולם,אני רוצה להיות שלם עם עצמי במאה האחוזים,רק אז באותו הרגע,אדע שהגיע זמני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
