שוב, כהרגלי בורח מהרשויות (כן כן, עשיתי את הנורא מכל,אני עריק מצבא ההגנה לישראל!)
אני לא רוצה כלא יותר, אני לא רוצה מחוייבות למערכת המזורגגת הזו.
אין לי זמן.
אף אחד לא מבין, חירבתי את על הנעורים שלי, פספסתי את מה שהיה אמור להעשות אז.
אז קיבלתי שכל והחלטתי להשלים את הבגרויות המזויינות שלי, לעבוד עד צאת הנשמה בשביל לשלם על ההשכלה שלי.
אני בכוחות עצמי.
אף אחד לא מבין שישנה משפחה שנענת על גבי ללא רוצוני, אך אני יצאתי מהחור המזורגג של אמא שלי ומחובתי לעזור, מחובתי לשלם, לדאוג לילדה שאבא שלהל א שם עליה זין כי היא אחותי.
לדאוג ולעזור ולדאוג.
מאסתי.
ויום ביומו אני מתפלל שלא יבואו לקחת אותי עכשיו כי עלי לשלם את חשבון החשמל, לדאוג להרשם למועדי הבגרויות הקרבים, לישון לפחות חמש שעות.
אולי לראות עולם.
ואף אחד לא מבין, אף אחד גם לא רוצה להבין.
אני לא דורש עזרה, כל מבוקשי הוא שיעזבו אותי לנפשי.
פאקינג מדינת ישראל וחוקים מטומטים.
ולנושא חביב יותר, או פחות.
הנפש דורשת אהבה, הבנה.
ואני לבד בעולם המזויין הזה.
פאאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק הכל מתחרבן המח נמס, לא ישנתי 48 שעות והמשמרת מתחילה עוד כשעה, נשבר לי הזין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
