אני שתיתי חצי שוט. היא שתתה שלושה בערך, של וויסקי. שאני קניתי.

ואז היא אומרת, 'XX, את יכולה לנהוג?'

אז כן, יש לי רשיון, אבל –

1. אני עדיין בתקופת מלווה, ואיכשהו לא נראה לי שהמלווה יכול להיות שיכור.

2 – אין לה ביטוח.

3 – אין לה טסט.

אבל נהגתי, והגענו בשלום.

ואז במשך שעה שלמה רבנו על האם היא כשירה לנהיגה. בהתחלה היא אמרה שכן, וחמש דקות לאחר מכן היא הקיאה. ואז היא עוד פעם אמרה שכן – כי ההקאה 'טיהרה' לה את המערכת – וחמש דקות לאחר מכן היא עוד פעם רצתה להקיא.

חברה אחרת התקשרה במקרה, וביקשה ממני – מעולם לא נפגשנו, אין לי מושג מי היא היתה – לא לתת ל-BFF  לנהוג. אז אמרתי לה, אני לא יוצאת מהרכב, ואני משאירה את הדלת פתוחה.

ניחשתם נכון – היא פאקינג נהגה עם הדלת פתוחה. אז כן, זה היה רק כמה מטרים – אבל פאק, אני עם רגל בחוץ, לא חגורה – והיא נוהגת ככה כדי להוכיח שהיא כשירה לנהיגה!

המשכנו להתווכח במשך עשר דקות. היא התחילה לדבר בצורה יותר קוהרנטית. לא משנה כמה ניסיתי, היא לא הייתה מוכנה להכנס אליי כדי לשתות מים/משהו חם/לאכול, בטח שלא להשאר לישון.

בסוף נתתי לה לנסוע, כאשר אני לא בטוחה אם היא 100% כשירה לנהיגה.

אני מכירה אותה כבר יותר מחמש שנים וזו פעם ראשונה שרבנו. פעם ראשונה. אני כל-כך כועסת עליה ואני כל-כך רוצה להתלונן למישהו על כמה שאני שונאת אנשים – אבל, כמובן, אני בדר"כ מתלוננת אליה על דברים כאלה.

היא הרגע שלחה לי הודעה שהיא הגיעה הביתה. שלחתי לה חזרה שאני שונאת אותה.