אמבטיית מחשבות

בכיתה י'. 
התחלנו לצאת באמצע-תחילת כיתה ט', ונפרדנו באמצע י"ב. הוא נפרד ממני. כנראה כי אני עיוורת וטיפשה.
התמזמזנו בכיתה ריקה, הוא שלח והחדיר ידיים לחזייה והתחתונים, ואני הייתי ב on ו off בלתי פוסקים.
אני שונאת לעשות במקומות ציבוריים.
בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה להפסיק.
הבהרתי זאת בצורה מאד ברורה.
והוא לא הפסיק.
לא בטוחה מה הוא עשה
ולא בטוחה כמה זמן זה לקח

אבל בסוף הוא הפסיק או שהצלחתי להשתחרר ממנו
וברחתי כמו משוגעת מהכיתה.
בשיעור שאחר כך הייתי זומבי.
כולם ישר ראו שמשהו קרה.
כשהלכתי לשירותים שיעזבו אותי לרגע, והסתכלתי במראה

ראיתי מבט מפוחד מוות ואטום שלא ראיתי על פניי אף פעם לפני כן ומאז.
פעלתי על טייס אוטומטי בכיתה.
בהפסקה הוא עמד מהוסס בפתח.
לא רציתי אותו קרוב אלי ולא רציתי להסתכל לו בעיניים.
החבר הכי טוב שלי, האדם שאהבתי עורר בי אז פחד.
הרגשתי לא בנוח כשהוא ישב לידי.
 הוא אמר "סליחה סליחה סליחה!" מבוהל כאילו הוא שפך עלי תה חם. 
היינו אחר כך שנתיים שלמות יחד.
והנושא לא עלה מאז.
כשדיברתי על זה שהוא ניצל אותי מינית,
התכוונתי לפעמים שהוא זיין אותי וכשרציתי להפסיק הוא לא עצר מייד,
כי הוא רצה להגיע לגמירה,
או שהוא שכב איתי כשהוא ידע מההתחלה שיפרד ממני ביום למחרת. יום אחרי יום ההולדת ה18 שלי.
אבל זה?

כאילו נמחק. הודחק יותר נכון.
"נזכרתי בזה" בשבועות האחרונים.
הכי מטריף אותי

איך הנושא לא עלה מאז?
איך זמן קצר אחר כך הוא התנהג כאילו כלום לא קרה?
ויותר גרוע

איך אני זרמתי עם זה?
חשבתי והתנהגתי כאילו זה כלום.

חשבתי ש
"אונס הוא רק כשיש חדירה. עם הזין, לא האצבעות."  
כשצחצחתי הערב שיניים נזכרתי במטושטש איך תקופה קצרה אחרי זה היה טיפה מרחק,
הרגשתי לא בנוח לידו בגלל מה שקרה.
אבל איך לעזזאל הנושא מאז לא עלה? 

 למה חוץ מה"סליחה סליחה סליחה!" הוא לא עשה עם זה כלום?

כאילו הוא פטור מכל אשמה!

זרמתי עם ההתנהגות שלו
אני מרגישה שהייתי קצת טיפשה.

אבל יש לי מסר ברור וחלק שאני רוצה שיגיע לכל העולם-

בנות. אונס זה אונס.
גם בלי חדירה מלאה,
גם אם מתנהגים כאילו כלום לא קרה,
וגם אם בן הזוג שלך עשה את זה. 

(יש בי חלק שרוצה להתעמת איתו ולהטיח בו האשמות כמה הוא מטומטם שככה הוא עשה לי)