הומוסקסואליות היא טאבו.
בואו נודה בזה וניהיה תכלס.
למה אריק ובנץ לא מתחתנים בסוף? למה
כעשיתי בייביסיטר, אח אחד כינה את הקטן ממנו "הומו" כקללה, ואבא שלהם
ששמע על זה אחר כך התרגז ואמר שהוא לא מוכן לשמוע את המילה הזו בבית?
(אני שלחתי אותו לחדר כי הוא לא הפסיק להשתמש במילה הומו כקללה. וגם הבהרתי שזו
הסיבה).
האבא ההוא נחרד עוד יותר כשראה את בנו השלישי הפעוט שהיה בסביבה מקפץ בסלון כשהוא
צועק בקולו הקטן "הומו! הומו! הומו! :D " ומנופף בידיים.
דיסני? הילדות של כולנו. של רובנו, בכל
אופן. מהבנות שבילדותן חלמו להיות נסיכות, ואלו שפינטזו להיות מולאן.
מה זה החרא הזה? משחררים 26 מחבלים עם דם על הידיים כ"מחווה" לאבו מאזן?!!
מה זה השטויות האלו!?!?
איזה מין פרטנר לשלום דורש תנאים כאלה כמקדמה????? אני אהיה החבר הכי טוב שלך! רק תחתוך לעצמך את הראש בשביל זה! D:
סליחה!!! אז אני רק אשקול האם להיות מכר שלך! בניגוד לגלעד שליט שישב בשבי ללא שום פשע ובתנאים לא תנאים,
האסירים האלה יושבים על רצח ומעשי זוועה, ובלי להיות מומחית בעניין אני יכולה לדעת שהם מקבלים תנאים הרבה יותר טובים ממנו!! עינב גלילי במצב האומה אמרה פעם בקטע של "כולנו שווים.... כן אבל..." "כולנו שווים אבל איך גלעד שליט אחד שלנו שווה אלף שלהם?"
גבירותי ורבותי- זו סאטירה.
לא שבמקרה ההוא הייתי מרוצה מה"כל מחיר", לא שאני מתלוננת על כך ששוחרר, נהפוך הוא- אבל כאן זו מטרה לא מטרה!
כשהייתי קטנה, נורא רציתי שלום. רציתי להיות ראש ממשלה כדי להביא שלום (וכי התעצבנתי שהיתה ראש ממשלה אישה אחת. דיי פמניסטי לכיתה ד') אני עדיין רוצה שלום. אני פשוט לא חושבת שזה אפשרי. אני לא חושבת שכל הערבים חארות. אנשים הם לא חארות מעצם היותם ערבים/יהודים/חרדים/הומואים ועוד ועוד ועוד. אבל כשהטרוריסטים מחזיקים את כולנו חזק בביצים, הסיכוי לשלום קלוש ביותר.
בניגוד לסרטים קלאסיים אחרים של דיסני (להלן סרטי נסיכות למינהם), מולאן היא לא אישה שיושבת ומחכה שיצילו אותה בנשיקה (שלגייה/יפייפה נרדמת) או נעל זכוכית.
מולאן היא אישה שלוקחת את העניינים לידיים כשכבוד המשפחה גורר בחובו גם את מותו הוודאי של אביה, בקרב על המדינה, ובעיקר על השם והכבוד.
הסרט לא עוסק רק בהיבטים פמיניסטים, אלא גם בהשתלבות השונה בחברה, בכיפוף האדם לתבנית מסויימת מאד, אותה כופה עליו החברה. למרות זאת, הסרט מולאן לא רק בזה. הרי, על כך גם עוסק הסרט הרקולס.
פמינזם. בכך הסרט עוסק. כך לפחות עד אתמול חשבתי. בתחילת הסרט כבר רואים את האופי המיוחד של מולאן, שבא בניגוד כמעט מוחלט למצופה ממנה. היא רוכבת בפראות חופשית אל אימה, אך בתגובה מנוקה וממורקת לקראת השידוך. בשידוך (ואולי זה כך גם בחלק מזרמי היהדות היום), לא חשוב שיש למולאן אופי ולב טוב, לא משנה שיש לה שכל בין האוזניים. היא נדחקת לבגדים צרים וחונקים, ומצפים ממנה להתנהגות מושלמת של "גברת", ואם היא לא מתאים לקריטריונים- היא "לעולם לא תביא למשפחתה כבוד!!!"
אירוני ששרים ש"הבת תגרום למשפחה כבוד וגם שמחה, רק בשידוך מוצלח", ותוך כדי מולאן מבצעת מהלך חכם במעין משחק דמקה של הגברים, המביע שכל ומחשבה. השכל לא יביא להם כבוד, אלא רק השידוך המאוד מסויים העומד להתבצע. (סרטון ראשון, 0:51)
"גברים רוצים אישה רכה, טובה, שלווה, וחזקה, מחונכת, גזרתה דקה" (סרטון ראשון 1:00)
תבנית מאד מדוייקת להגדרת האישה האידיאלית, לא? זה החינוך שהנשים והגברים מקבלים. בדרכם לשדה הקרב, הלוחמים שרים על אהובתם האידיאלית, שכוללת מאפייני יופי, הערצה ובישול, כך כשמולאן משלבת מאפייני אופי ושכל, היא מקבלת תגובת "נעעעע!!!!" (סרטון שני 1:20)
התפקידים המגדריים מאד ברורים-
"עם הקיסר כל הגברים עלינו מגינים,
מכל פלישת אויבים,
נשים יולדות בנים." (סרטון ראשון, 1:12)
וכאן נכנס ההיבט החדש שלי- לא רק הנשים הן קורבן בסרט הזה, אומנם השובניזם כלפייהן מפורש- "אישה שווה כקליפת השום" "אישה צריכה לנצור את לשונה בנוכחות גבר" אבל, כפי שרבים (וגם רבות) נוטים לטעות, שובניזם זו אפלייה בהתבסס על מין, כך שבסיס מין, כולל גם להיות גבר.
כשראיתי אתמול את הסרט שמתי לב יותר לקושי של שאר הגברים במחנה האימונים של הצבא. מולאן אומנם מתקשה להשתלב, גופנית (אישה שלא נדרשו ממנה קודם לכן מיומנות גופנית של חייל) ומנטלית (חשיבה שונה של אישה מאשר של גבר, במיוחד בתרבות שכ"כ מפרידה בין השניים), אבל, לגברים יש קושי משלהם. מצפים מהם להיות חסונים, חזקים, ואמיצים ללא רברב, רק בגלל ש... תכלס? יש להם בולבול בין הרגליים. ומה לעשות? כמו במציאות, ובדיוק כמו נשים- גם גברים לפעמים מפחדים, גם גברים לא תמיד חזקים- וגם לגברים יש תפקידים מגדריים חונקים ותבנית מסויימת להתאים אלייה.
"לא בנות ביקשתי, עם חיילים, אותם (את ההונים) נניס!"
אם הם לא "גברים" אידיאלים (ע"פ התפישה שהצגתי קודם) הם בנות. ונראה לי זה כמו להגיד שאישה שהיא לא מושלמת דקת גזרה שהיא גבר.
שימו לב שבסרטון השלישי ב- 0:30 כשהקפטן מציג מיומנות לחימה מרשימה, מולאן היא לא היחידה שבשוק טוטאלי.
גם לגברים אין מושג איך הם אמורים לעשות את זה. "אצלי תצאו גברים" לא, "אצלי תצאו לוחמים". אין הפרדה בין דמות לוחם לדמות גבר. לדעתם, לוחם= גבר. אז למולאן לא קשה בטירונות כי היא לא גבר, קשה לה כי היא לא לוחם. עובדה שגם לשאר הגברים, עם אופי וגוף שונים זה מזה- גם קשה.
קראו את המילים או הקשיבו, השיר המוכר והאהוב על הרבה מאד אנשים, מקבל פתאום אור אחר לגמרי. סרטון שלישי, 3:24.
חשוב לציין- אם הם היו מתנדבים לצבא, אז כן- מצופה מהם להיות לוחמים לפי אידאל מסויים. א ב ל ! הם לא התנדבו- הם גוייסו, וההגדרה האידיאלית היא לא של לוחם, אלא של גבר.
למרות זאת חבל להרוס סרט טוב בהגיגים ותסכולים על שובניזם. למרות התפקידים המגדריים, כבר בסוף הסרטון רואים שכל דמות התפתחה ויותר מצאה את מקומה, ובעיקר התחזקה (ולא נטו פיזית). אין דבר העומד בפני הרצון J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גורל.
