death and all his friends

כשהייתי ילדה אהבתי לדמיין המון, בלי סוף. עד עכשיו אני כזאת, כשהייתי קטנה אהבתי לדמיין שאני נסיכה, תלמידה בתיכון, שאני מקובלת, שיש לי חבר, שאני עושה מדורה על חוף הים עם החברים המגניבים שלי, שכל אחד מהם גר בבית רק ממתקים. 

שאני עושה נסיעות ארוכות באוטו שאני אנהג בו עם החברים שאני אוהבת למקומות שאני רוצה לבקר בהם.
היום נסעתי עם חברה שלי לטיול שאני לא נהגתי באוטו למקום שאף אחת מאיתנו ציפתה להיות בו.

היא בדיוק נפתרה מהמלווה בוקר שלה וכמו שתי מתלהבות (האחמ סליחה- התכוונתי לממש מתלהבות!) ניצלנו את האוטו של אבא שלה ותיכננו לנו טיול.
אז בהתחלה חיפשנו בגוגל מקומות טובים בצפון לטייל בהם, כי הרי צפון זה מקום שידוע למטיילים, ככה זה נראה מנקודת מבט של בנות שחיו בתל אביב כל החיים שלהן.
מצאנו את יער נפלתי, חשבנו על ללכת למעיין אז בחרנו איזה מעיין קרוב לשם. סידרנו את האוכל שנכין לפני, כדי שנעשה פיקניק.
אבל בסוף החיים מכים בך והפקקים היו נוראיים אז ויתרנו על הצפון,
שתינו חזרנו מאוחר הביתה יום לפני כך שלא הספקנו להכין כלום,
שלא נדבר שהדבר הכי קרוב למעיין שראינו הייתה שלולית מגשם שירד בלילה.
אבל נהנו, עם כל השינוי בתוכניות הספקנו להכיר חלק מיוחד מהארץ (עם כמה שאפשר לקרוא למודיעין מיוחדת..), דיברנו עם אנשים (שאלנו בתחנת דלק איך יוצאים ממודיעין) וזכינו לשבת במקום מופלא ולסכם את החוויה האדירה.. (מוזס... במתחם ביג אשדוד)
טוב אז לא זכיתי לטיול מהסרטים שאני חיה בהם מגיל קטן אבל כן בליתי רק אני, החברה הכי טובה שלי והכביש.
היה כיף בקניון אגב, תודה ששאלתם