פְּרָטִים |
 כינוי:
ניקה* בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2013
יקירתי,
ברצוני לבשר לך שנמאס לי להדריך אותך כל היום וכל הלילה. מאסתי בלהחזיק לך את היד ולהנחות אותך כיצד לעשות את הדבר הנכון.
זה היה כך מהרגע שנפגשנו, וזה ממשיך שנה אחרי. די. אין לי כוחות יותר להתמודדות הזאת.
לימדתי, הסברתי, הדרכתי, נתתי רציונל... עכשיו מספיק. את לבד. תני לי גם קצת לנוח.
לא יכול להיות ששנה אחרי היא עדיין לא יודעת איך מתפעלים את זה.
זה לא כל כך מורכב, דרך אגב. אני בחורה. ברגע שתופסים את הקטע, פשוט צריך לעוף על זה.
ובכל פעם שנדמה לי שהיא הבינה, היא עושה שלושת אלפים צעדים אחורה ומוכיחה לי שכל הדרך שאני מגיעה לקראתה לחינם היא.
כמו כל בחורה, אני לא אוהבת את העובדה שעליי להסביר. (אנחנו אוהבות שקוראים את המחשבות שלנו. מתות על זה)
שלא כמו כל בחורה, ושלא כמו עם כל בחורה, הפעם החלטתי להניח לאגו שלי (וזאת תהיה ההזדמנות האחת והיחידה שבה אודה שיש לי אחד כזה), להעלבויות ולבטחון להיות בצד.
בלעתי את הצפרדע והחלטתי שאני עוזרת לה לעשות את הדבר הנכון.
והיא עושה, הרבה פעמים היא עושה, יאמר לזכותה. אלא שכעט, בכל פעם שהיא עושה, לצערי מקונן בי הספק האם היא עושה את הדברים כי קל לה יותר להפגין כלפי חוץ וכי אלו הם באמת ובתמים הרגשות הכנים שלה, או שמא היא עושה זאת כי אמרתי לה.
ואני ממשיכה לחשוב על כך עוד מעט, תוחנת ולועסת, מפרקת לגורמים ומחברת בחזרה... עד שאני מגיעה למסקנות.
הלא היא לעולם לא הייתה נשארת איתי במערכת יחיסים אם הייתי מפגינה כלפיה את אותה ההתנהגות. היא, אגב, הודתה בכך כשאמרה "אבל את לא כזאת, אז אם היית אומרת לי את זה הייתי נעלבת".
מה שגורם לי לתהות...
יקירתי,
לא משנה כמה פעמים תגידי לי שאני בעדיפות ראשונה אצלך.
בפועל, זה לא ככה.
למעשים שלנו היכולת להותיר רושם שלמילים אין. המעשים שלנו משנים, בין אם הם תואמים למילים, ובין אם לאו.
צר לי להודיע לך, אבל להקשיב הפסקתי מזמן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
