אין לי כוח לכלום.

אין לי כוח לאף אחד.

לא בא לי לעשות שום דבר עם אף אחד.

כל היום רק שוכבת במיטה בחדר ומתמרמרת על החיים שלי.

מדהים איך מקיצוניות אחת אני עוברת לקיצוניות שניה.

מצד אחד, התמרמרתי שאין לי זמן לעשות דברים בגלל שאני עובדת כל זמן

מצד שני, אני מיום שבת לא עובדת ולא עושה כלוווווווום.

שוכבת במיטה, אוכלת, וחוזרת למיטה.

שקעתי.

אמרתי לעצמי אולי אני אתחיל ללמוד קצת לפסיכו'.. לרענן קצת את הזיכרון..

לא קרה.

אמרתי לעצמי אולי אני אתחיל ללכת כבר לחדר כושר.. הרי צריך להתחיל מתישהו..

לא קרה.

היום בערב אני חוזרת לעבוד.

הדבר היחידי שמצליח להוציא אותי מהבית.

רק אם אני במסגרת מסויימת אני מצליחה להפיק מעצמי משהו.

ברגע שהכלום חוזר אני שוקעת.

קיצונית.

או שעמוס לי או שלגמריייי ריק.

מעדיפה עומס..

כואב לי הגוף כבר מלשכב במיטה.

כואב לי הראש רק מלפתוח עיניים.

שונאת חגים.

במיוחד את פסח.

חופש יותר מידי ארוך יש להם.

כולם בבית כל הזמן ואני לא יכולה ליפול.

לפחות ראיתי את הפרקים הראשונים של משחקי הכס ואת הסוף של איך פגשתי את אמא.

באסה.