המושבניק ואני.

בכיתי על זה המון. אני עדיין בוכה.

חשבתי שהוא יהיה עוד קשר קצר, כמו שאני אוהבת בתקופה האחרונה.. אבל עם כל הדיבורים שלו על זוגיות, עלה לי החשק.

ראיתי את זה קורה, רציתי שזה יקרה.

הוא כל מה שחיפשתי. היה לי מעניין. היה לי כיף. היה לי מעשיר.

וכשאני כבר באמת רציתי הוא הבין שהוא לא יכול.

לא יכול מחוייבות כשהוא חייל.

"זה לא את, את כל מה שיכולתי לבקש" אבל עדיין לא יכול להתחייב לשים אותנו בעדיפות ראשונה בסופ"שים.

וזה כואב לי ממש.

חיבבתי אותו מאוד, ראיתי איתו קדימה, הייתי מוכנה להשקיע בשבילו.

ועוד אני !! אני שלא רואה קדימה עם אף אחד. שלא משקיעה בשביל אף אחד, שחותכת ברגע שנהייה לי קצת אכפת..

אבל אני שמחה שזה קרה.

הייתי בפסטיבל AHAVA. לא נהנתי כי הייתי עסוקה בלשנוא את כל הזוגות המאוהבים שסביבי.

צריך להקצות להם חלקה נפרדת. הרחק מכל הרווקים והרווקות שמנסים לשרוד את הבדידות ולהנות.

אבל זה קיץ בקרוב.. תקופת פרידות, אז זה מנחם. (:

בכל מקרה, קיבלתי את הכאפה שהייתי צריכה מהיקום.

אני לא מבזבזת את הזמן שלי על בחורים צעירים ופעורים ועל קשרים בלי פוטנציאל.

לא מחפשת קשרים קצרים יותר.

הורג אותי שיכל להיות לנו מדהים אם הוא לא היה כזה ילד מעפן.

עכשיו בא לי בחור רציני.

בא לי קשר אמיתי!

קשר של אנשים בוגרים, בלי משחקים וסרטים וכל השיט.

הוא ירצה, אני ארצה.

אני אהנה ממנו והוא יהנה ממני, שיא הפשטות.

וכשיבוא אז יבוא, לא לחוצה על זה.

הבטחתי חודשיים של התנתקות מהמין הגברי.

הפכתי למכורת דייטים.

זה כבר בדיחה הכמויות דייטים שיצאתי אליהם.

ובשביל מה? בתכלס לא רציתי אף אחד מהם.

סתם לבזבז לעצמי את הזמן...

אז הפעם באמת. לא כמו פעמיים קודמות.

אני עם בחורים בזמן הקרוב סיימתי.

הגיע הזמן להתמקד באמת רק בעצמי..

לא צריכה את האישור שלהם שהכל בסדר בי. אני צריכה את האישור שלי.

בא לי להנות מעצמי, לאהוב את עצמי, לפנק את עצמי, לעוף על עצמי.

וזהו.

עברתי שנים נוראיות.

סיכסוך נוראי ומתמשך עם עצמי.

וזה הקשר הכי חשוב בחיים, הקשר שלי עם עצמי, והוא בקאנטים.

אז נעבוד עליו.

נטעין קצת את הראש והנפש.

 שוב,

מזכירה לעצמי שיש לי עבודה עצמית לעשות..

בשלישי סוף סוף פסיכיאטרית.

חיכיתי לפגישה איתה המון זמן.

מקווה שהיא תתן לי משהו שיאזן אותי קצת..

לילה טוב (: