אז אחרי שלושה שבועות בדיוק שלא דיברנו המושבניק שבר שתיקה.

הוא שלח לי הודעה וכמובן שהלב שלי שעדיין לא הספיק לשכוח אותו החסיר פעימה.

איכשהו אמרתי לו הכל.

שהתנתקתי כי היה לי קשה ככה. היה לי קשה להשלים עם זה שיותר מיזיזים לא נהיה.

הוא חזר על המנטרה שזה לא אישי אליי, הוא פשוט לא מסוגל להיות בקשר ואין לו אחרות.

זה כבר פשוט לא משנה לי.. זה כואב לי כל כך כי אני יודעת שאנחנו מפספסים פה משהו טוב.

אני יודעת שהקשר והחיבור בינינו היה נדיר. יצאתי עם המון בחורים. הרבה יותר טובים ומוצלחים ובוגרים ממנו.

ולא רציתי אף אחד כמו שרציתי אותו. אף אחד לא עניין אותי כמו שהוא עניין אותי.

אבל עם כמה שהוא עשה לי טוב, ככה גם היה לי רע.

זה למה עוד יותר נהנתי. מזוכיסטית. צריכה את מנת הסבל וההרס העצמי שלי.

צריכה שיכאב לי. פיזית ונפשית.

אז הנה. היום כאב לי מספיק לחודשים הקרובים.

גמרתי את זה סופית.

שפכתי בפניו הכל, הוא נשאר אטום, לא מאשימה אותו, אי אפשר להכריח בנאדם לרצות..

רציתי לשמוע דברים אחרים, הוא מאוד נזהר בכל משפט, שלרגע לא אטעה לחשוב שיש כאן סיכויי למשהו מעבר..

הוא כן רוצה שנחזור להיפגש. לא מפתיע.

אבל מי ירצה לקנות פרה אם היא נותנת לו חלב בחינם? 

זה הקטע, הוא לא יודע כמה זה חריג אצלי אז הוא לא יודע להעריך את זה.

סיפרתי לו שאפילו לגעת בעצמי הפסקתי. הפסקתי כי תמיד הייתי חושבת עליו וזה היה מבאס לי את החיים.

עכשיו התחלתי לחשוב על הבוס שלי וזה סתם מפחיד אותי אז הפסקתי.

הוא אמר שהוא מרשה לי לחשוב עליו כי גם הוא חושב עליי כשהוא נוגע בעצמו..

וזה היה המשפט הכי מרגש שהוא אמר לי כל השיחה.

הוא גם אמר שהוא נהנה ממש לרדת לי ושזה הזויי ושהוא רוצה לעשות את זה שוב. תודה באמת.

אמרתי לו שבחורות נהנות מזה ושיהיה לו בהצלחה אבל איתי זה לא יקרה יותר.

הוא פשוט אמר אוקי.

ככה. 

אבל אני רגילה שהוא עושה את זה. מקבל כאפה ונעלם עד שאני נרגעת ואז חוזר ואומר שהוא "לא ידע מה להגיד".

הפעם, זה פשוט גמור מבחינתי, וזה קורע אותי אבל הגיע הזמן באמת להתקדם..

ולהתקדם לא אומר לעבור למישהו אחר .. להתקדם זה פשוט לסגור את זה ולהמשיך את החיים שלי עם ראש מורם.

כי אני לא צריכה אותו או כל בולבול אחר בעולם כדי לדעת שאני שווה יותר מזה.

ושיש לי הרבה יותר לתת.

ויבוא מישהו שזה גם יגיע לו.

הבוס שלי רוצה להכיר לי חבר שלו. הוא אומר שהוא חולה נפש כמוני ושהוא "יעשה לך גוד טיים וירגיע אותך".

לא מתאים לי החברים האליטיסטים האלה שלו. 

אמרתי לו שבחיים אני לא אסתדר עם חברים שלו.

"נו אבל זה כמו שתצאי איתי! אני ואת לא היינו מסתדרים לדעתך?"

"נראה לך?!?! בחיים לא! חוץ מזה אני רק 6.9"

"כן, אבל 6.9 זה הרבה מעל הממוצע. עם 6.9 אתה לא מתפדח לשבת בבר"

ואז הברמן הוסיף "כן.. בבר שכונתי לא משהו מפואר. 7 זאת כבר בחורה לחתונה!"

כן. אני עובדת במקום בו הבוס שלי מרגיש בנוח לחלק ציונים לעובדות שלו.

ועוד איכשהו בסטנדרטים שלו, כשבר רפאלי בכבודה ובעצמה  לא הגיעה ל-10 אני מקבלת את זה כמחמאה.

בחורה הזוייה שכמוני. אין לי הערכה עצמית בשיט.

מתכוונת להתרכז בעצמי ובחיים שלי בזמן הקרוב.

שבוע שקט שיהיה .