המון אצלי השתנה.. בפעם האחרונה שכתבתי החלטתי לחתוך סופית מהמושבניק.. חחח איפה אני ואיפה הוא..

יומיים אחרי שהחלטתי שאני מוחקת אותו מחיי נכנסתי לטינדר לחפש קצת שעשועים ומצאתי בחור מקסים.

לא התכוונתי לפגוש אותו אבל הוא עניין אותי.

נפגשנו פעם ראשונה והיה לנו חיבור מיידי.

סיפרתי לו שקיבלתי רכב כשוחד מהוריי ואני לא מעזה לנסוע מחוץ לעיר מגוריי וגם בתוך העיר אני לחוצה..

בפעם השניה שנפגשנו הוא התעקש שאנהג לו ברכב ניסיתי להתחמק אבל השתכנעתי.. בסך הכל היה כבר 3 בלילה והכבישים ריקים.. מפה לשם רציתי לעשות רוורס ולא שמתי לב לקיר מאחורי ודפקתי לו את כל המאחורה... ולא סתם עקום או משופשף.. פאקינג שבור!

הוא הגיב כמו נסיך, אני הייתי בטוחה שאני לא אשמע ממנו יותר.. ושמעתי ממנו ואפילו הרבה..

קצת אחר כך הוגדרנו כמו שנקרא בשפה המקצועית "חברים". והיה לי כיף לכמה דקות.. ואז הוא קיבל סיבוב וקנה כרטיסים למזרח עם חברים.. אולי לחודש אולי לשלושה ואולי אחרי זה ישר חצי שנה בדרום ארה"ב. נפרדנו באותו רגע , לא היה טעם לגרור את זה לעד שיעזוב.. הוא עדיין שולח לי הודעות ובטוח שיהיה לנו קאמבק.. אני לא כל כך בטוחה...

אני עושה עכשיו פסיכומטרי שני, אני נהנת מכל רגע! הולך לי מצוין ואני מלאת ביטחון!! הדבר האחרון שאני צריכה בתקופה כזאת זה הסחות דעת.

אפילו את המנוי בחדר כושר הקפאתי /:

הלוואי והייתי יכולה לשבת 8 שעות ביום ולתרגל, אני לא מסוגלת, אחרי שעה וחצי בגג אני חייבת לפרוש לנמנם, לנשנש משהו קטן ואז לחזור ללמוד.. ככה שיוצא לי בפועל ללמוד 3-5 שעות ביום.

שבוע שעבר פתאום שלח לי הודעה בחור שהכרתי דרך הפייסבוק לפני שנה.. הוא פתאום רצה שניפגש.. חשבתי שזה מוזר ואמרתי לו שאני ממש לא מעוניינת כי אני מחפשת עכשיו רק קשר רציני והוא- בן 22, לפני ה-טיול, עשיר, מפונק ואתלט ברמה גבוהה..הוא כל מה שאני מנסה להימנע ממנו. ואני עושה פסיכומטרי ועובדת ואין לי זמן לבזבז על קשר סתמי שלא יוביל לכלום.

הוא ממש התעקש שנזרום וכבר היה 2 בלילה אז אמרתי לו שידבר איתי עוד חודש ונראה..

למחרת, תרגלתי כתיבת חיבור בנושא של גישות לחיים. האחת- לחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון. והשנייה-לחיות במחשבה קדימה.

ישר בלי לחשוב פעמיים ידעתי איפה המקום שלי בסקאלה. אני ב100% מהחושבות קדימה...

ככה זה כשאת בחורה ספק אוטיסטית ספק סתם חסרת רגשות.

בדיוק סיימתי את החיבור והשרירן שלח הודעה.

אמרתי לו ברוח ההרפתקנות הרגעית שלי מהר לפני שאתחרט שאני מוכנה שניפגש אחרי השיעור (אני עושה קורס ערב). נפגשנו, הוא בחור יפייפה ומוזר.

יש לו שאלות הזויות והתנהגות שאני לא יודעת להסביר.. היה לי ממש ממש כיף איתו וצחקנו המון.

עשינו קצת יותק מסתם לצחוק.. "התנשקנו פלוס" כדבריה של דנית נסיכת האח הגדול..

הוא החזיר אותי הביתה ונפרדנו לשלום. 

כשנכנסתי הביתה הסתכלתי בפלאפון שלי שעד אז היה על שקט והייתה לי שם הודעה מהבחור שדפקתי לו את האוטו... הוא אמר שהוא לא חשב שככה אני אתנתק ממנו ושזה מבאס אותו ממש שאני ככה מרוחקת ולא שומרת על קשר איתו. איך אני אגיד לו שירד לי ממנו בשנייה שנזכרתי שהוא בדיוק כמו כולם?! ילד. אז לא אמרתי. אמרתי לו שאני שקועה בפסיכומטרי ואני לא רוצה להיות עוד יותר מדוכאת בגללו.

השרירן הגיע הביתה ושלח לי הודעה, אמר שהוא ממש נהנה איתי ושהוא מחכה לפעם הבאה.

אמרתי לו שלא תהייה פעם הבאה. הוא חשב שאני צוחקת.

לא צחקתי.

הסברתי לו שהיה לי ממש כיף אבל אני לא מחפשת שטויות עכשיו ואני לא מתכוונת לבזבז איתו את הזמן שלי כשעוד חודש יש לי פסיכומטרי.

הוא לא קיבל את זה. הוא התעקש ואיכשהו קבענו שניגש שוב.

נפגשנו שוב והיה לי ממש כיף אבל אני לא רוצה אותו.. ואני לא רוצה יזיז..

אני רוצה להיות לבד עד שיגיע בחור שמתאים לי לבזבז עליו אנרגיה ושבא לי להשקיע בו.

נראה לי שאני הופכת לאלו שרוצות קשר רציני!!

אז חוץ מחיי האהבה הפוריים מידי לצד חיי הזוגיות הדלים שלי המצב הנפשי שלי דיי סבבה.

נראלי שהגעתי למינון המושלם עם הכדורים, זה חורף ראשון שאני לא שקועה בדיכאון, מכונסת במיטה ושונאת את החיים.

אני אפילו מרשה לעצמי לאכול דברים משמינים וכבר שבועיים לא הקאתי (:

התחלתי גם קבוצה לימודית במרפאה להפרעות אכילה מטעם שלוותא, עד כה היו שלושה מפגשים.

רציתי להזכיר לעצמי מה עשיתי מאז שהפסקתי לכתוב, נראה לי שפשוט נהייה לי טוב אז לא הרגשתי צורך בפריקה..

עד עכשיו רציתי לכתוב כשרע לי.

עכשיו בא לי לכתוב כשטוב לי :)

לילה טוב.

3>