לא היום, כבר כמעט שבוע..

וכמו כל שנה, לא מרגישה שינויי כלשהו, לא חוגגת בצורה משמעותית ולא מתלהבת או מתרגשת כלל.

פשוט, עוד שנה ששרדתי את העולם והעולם שורד אותי.

ניסיתי לסכם לעצמי את השנה האחרונה, מה השגתי ומה עדיין לא, איפה התקדמתי ואולי איפה דווקא חזרתי אחורה..

ובכן,

מאז גיל 20 נפרדתי מהאקס שלי,

היינו באון אנד אוף ובכיתי עליו איזה שלושה חודשים,

השתחררתי מהצבא,

התקבלתי לסוכנות היהודית,

ביטלתי את הנסיעה לסוכנות היהודית,

התחלתי לעבוד במסעדה שאני עובדת בה עד היום,

התחלתי טיפול פסיכולוגי, תזונתי ופסיכיאטרי,

למדתי להסתדר קצת עם ההורים ועכשיו יש לרוב יש שקט ושלום בית,

התחלתי תזונה טבעונית לחלוטין,

הפסקתי להקיא- חזרתי להקיא וחוזר חלילה,

הכרתי בחורים, יצאתי עם בחורים,

(סך הכל מספר הבחורים שהגיעו אליי לוואטס אפ והציעו לי לצאת וכאלה שבפועל יצאתי איתם הגיע ל27 וזה לא כולל אתכם השובבים שמציעים לי להיפגש במייל או פייסבוק או הצעות שבעל פה..),

הייתי ב4 קשרים קצרים כולל המושבניק שנמשך עדיין,

עשיתי פסיכומטרי,

חזרתי לאכול דגים,

התאכזבתי מהפסיכומטרי,

ניסיתי ללמוד לעוד פסיכומטרי לבד,

הבנתי שזה לא יצליח ונרשמתי לעוד קורס,

החלפתי פסיכולוגית וכבר שני טיפולים רצופים אני גורמת לה לבכות,

לא יודעת מה היה גורם לי להיות יותר מרוצה מהשנה שעברתי,

אולי אם הייתי חוסכת יותר? אולי אם הייתי אוהבת יותר? נאהבת יותר? בריאה יותר? מצליחה יותר?

לא.. וזה מה שדפוק בראש שלי.

מבחינתי הייתה לי שנה טובה אם הייתי מרזה. כן.. על 6 קילוים תקום ותיפול שמחת חיי, תחושת ההישגיות, הערך העצמי וההצלחה שלי.

אז ההורים פרגנו לי ברכב שהגיע סוף סוף היום ואני פרגנתי לעצמי בלפטופ חדש עקב קריסת הלפטופ הקודם והאהוב שלי..

נזק של 3500 שזה ממש לא אידיאלי לנוכח העובדה שאני עובדת פעמיים בשבוע, 3-4 שעות..

המצב בעבודה שלי מאז פסח על הפנים.. הביאו מלא מלצרים חדשים בגלל שהמון מלצרים לא יכלו לעבוד ועכשיו יש יותר מידי מלצרים ומעט מידי משמרות..

אז השבוע עשיתי מעשה של בוגדת אמתית והלכתי לחפש עבודה אחרת. כן, בגלל הכסף.

אני מאוד אוהבת את כולם אבל אני צריכה את השינוי, צריכה את ההסתגלות מחדש, צריכה דרבון, צריכה תחושת התקדמות ושיפור..

אז אני מתחילה לעבוד בטפאס בר.. עושים שם ערמות של כסף..

הבעיה היחידה שלי עם המקום זה שכולן שם כוסיות והמשכורת שלך היא נגזרת של כמה את כוסית.

אני מקווה שה ידרבן אותי לפקוד יותר את החדר כושר בסך הכל.. אז אני מתחילה את ההתלמדות שבוע הבא וסגרתי עם הבוס שבתקופת הפסיכומטרי אני אעבוד בשעות קבועות בצהריים.

אז מה אני רוצה מגיל 21.. בסדר כרונולוגי:

להיכנס לכושר ולחטב את הגוף השמנוני והרופס הזה שלי.

לקרוע לפסיכומטרי את הצורה ולהצדיק את המחיר המופקע שאני משלמת ליואל גבע.

להיות שפיצית במקום עבודה החדש שלי ואהודה על כולם.

להיפטר לגמרי מהדפוסי חשיבה וההתנהגות הטיפשיים האלה של אנשים עם הפרעות אכילה..

להגיע ל100,000 בחשבון.

להתקבל ללימודים בב''ש.

למצוא ולקנות דירה בב''ש. (לא חיה בסרט, זאת השקעה טובה ואבא שמח להשקיע)

להיות בזוגיות. אבל אמיתית.

והלוואי שאספיק גם איזה חודש-חודשיים של בטן גב בתאילנד לפני אוק'15..

ויאללה, אוניברסיטה.. 

וזהו, לא בשמיים וריאלי ביותר..

בינתיים, הולכת לישון ומקווה שמחר אני כן איכשהו אמצא את עצמי בחדר כושר לשם שינויי...

אז החלטתי להפסיק לשחק.

עוד מאז הסוף עם המושבניק נכנסתי לדיכאון.

וזהו. הסיפור איתו נגמר לגמרי..

כבר שבועים לא עבדתי.

לא מוצאת את עצמי בכלל.

פתאום אני לגמרי חסרת מטרות, חסרת מוטיבציה..

הכדורסלן לא מרגש אותי, מההתחלה הוא לא ריגש.. אני אחתוך את זה..

איזה בחור אחד, (עדיין אין לי איך לכנות אותו.. :/)

נזכר בקיומי לפני שבוע.. הוא רצה שנצא..

אמרתי לו סבבה, וקבענו דייט לצאת יום השואה..רומנטי..

ביטלתי כי נזכרתי שאני לא עושה שטויות יותר.

מעכשיו אחד, אחד ובמטרה למצוא קשר נורמטיבי לשם שינויי.

אמרתי לו שזה לא מתאים כי אני יוצאת עם מישהו והוא קיבל את זה יפה.

כל כך יפה שיום אחרי זה הוא שלח הודעה ושאל לשלומי.

רציתי להוריד אותו ממני אז אמרתי לו את האמת.

"בדיכאון קל לדברי הפסיכולוגית. כל היום אני ישנה, ביטלתי את כל המשמרות השבוע ואין לי כוח לחיות."

חשבתי שהוא יבהל...

הוא לא נבהל...

הוא אמר שהוא יתקשר אליי יותר מאוחר, והוא באמת התקשר, וגם ביום שאחריו, ושאחריו..

מסתבר שגם הוא היה מטופל עד לא מזמן וגם הוא נעזר בטיפול תרופתי..

הוא בא לי ממש בטוב.

כיף לי לדבר איתו.. פעם ראשונה שאני חושפת את העולם הזה שלי למישהו..

מצד שני בדיוק בגלל זה קשה לי לחשוב על להיפגש איתו..

לא אמרתי לו על למה בעצם התחלתי ללכת לפסיכולוגית ולמה אני צריכה את הטיפול התרופתי..

עטפתי את זה בתירוץ מקיף של לייצב את המצב רוח. שבגדול זה נכון.

אני מתה לפגוש אותו.. הוא יותר נמוך ממה שאני רגילה אליו לאחרונה.. הוא בסביבות ה1.80, קצת פחות..

אבל לא נראה לי שמפריע לי. נמאס לי שנתפס לי הצוואר ושכל העולם בוהה.

אבל אני לא אפגוש אותו עד שיגמר הסיפור עם הכדורסלן..

לא עושה דברים כאלה יותר.

הבטחתי לעצמי שזהו, מיום ראשון אני מתחילה שוב.

מוצאת את הכוח ואת המרץ ועושה עם עצמי דברים!

חוזרת לעבוד, מתחילה עם החדר כושר וחוזרת ללמוד לפסיכומטרי.

אני חייבת למצוא איזה מטרות קטנות בחיים לחסוך אליהן.

הכי צרות של עשירים אבל וואלה, אין לי סיבה לחסוך כסף וזה עושה לי רע.

יאללה משימות. רשימת משימות ומטרות עושות לי סדר בחיים וסדר עושה לי טוב. 

נראה לי אני אפרגן לעצמי מתנה על כל 2 קילו שאני ארד..

2- : לפטופ חדש!

4- : הלבנת שיניים!

6-: בגדים בגדים בגדים!!

איזה כיף ! מצאתי מטרות לזמן הקרוב (:

הגיע הזמן לקחת את החיים באמת לידיים ולצאת מהדיכאון, המירמור ומהמיטה.

שבת שלום.

(:

המושבניק ואני.

בכיתי על זה המון. אני עדיין בוכה.

חשבתי שהוא יהיה עוד קשר קצר, כמו שאני אוהבת בתקופה האחרונה.. אבל עם כל הדיבורים שלו על זוגיות, עלה לי החשק.

ראיתי את זה קורה, רציתי שזה יקרה.

הוא כל מה שחיפשתי. היה לי מעניין. היה לי כיף. היה לי מעשיר.

וכשאני כבר באמת רציתי הוא הבין שהוא לא יכול.

לא יכול מחוייבות כשהוא חייל.

"זה לא את, את כל מה שיכולתי לבקש" אבל עדיין לא יכול להתחייב לשים אותנו בעדיפות ראשונה בסופ"שים.

וזה כואב לי ממש.

חיבבתי אותו מאוד, ראיתי איתו קדימה, הייתי מוכנה להשקיע בשבילו.

ועוד אני !! אני שלא רואה קדימה עם אף אחד. שלא משקיעה בשביל אף אחד, שחותכת ברגע שנהייה לי קצת אכפת..

אבל אני שמחה שזה קרה.

הייתי בפסטיבל AHAVA. לא נהנתי כי הייתי עסוקה בלשנוא את כל הזוגות המאוהבים שסביבי.

צריך להקצות להם חלקה נפרדת. הרחק מכל הרווקים והרווקות שמנסים לשרוד את הבדידות ולהנות.

אבל זה קיץ בקרוב.. תקופת פרידות, אז זה מנחם. (:

בכל מקרה, קיבלתי את הכאפה שהייתי צריכה מהיקום.

אני לא מבזבזת את הזמן שלי על בחורים צעירים ופעורים ועל קשרים בלי פוטנציאל.

לא מחפשת קשרים קצרים יותר.

הורג אותי שיכל להיות לנו מדהים אם הוא לא היה כזה ילד מעפן.

עכשיו בא לי בחור רציני.

בא לי קשר אמיתי!

קשר של אנשים בוגרים, בלי משחקים וסרטים וכל השיט.

הוא ירצה, אני ארצה.

אני אהנה ממנו והוא יהנה ממני, שיא הפשטות.

וכשיבוא אז יבוא, לא לחוצה על זה.

הבטחתי חודשיים של התנתקות מהמין הגברי.

הפכתי למכורת דייטים.

זה כבר בדיחה הכמויות דייטים שיצאתי אליהם.

ובשביל מה? בתכלס לא רציתי אף אחד מהם.

סתם לבזבז לעצמי את הזמן...

אז הפעם באמת. לא כמו פעמיים קודמות.

אני עם בחורים בזמן הקרוב סיימתי.

הגיע הזמן להתמקד באמת רק בעצמי..

לא צריכה את האישור שלהם שהכל בסדר בי. אני צריכה את האישור שלי.

בא לי להנות מעצמי, לאהוב את עצמי, לפנק את עצמי, לעוף על עצמי.

וזהו.

עברתי שנים נוראיות.

סיכסוך נוראי ומתמשך עם עצמי.

וזה הקשר הכי חשוב בחיים, הקשר שלי עם עצמי, והוא בקאנטים.

אז נעבוד עליו.

נטעין קצת את הראש והנפש.

 שוב,

מזכירה לעצמי שיש לי עבודה עצמית לעשות..

בשלישי סוף סוף פסיכיאטרית.

חיכיתי לפגישה איתה המון זמן.

מקווה שהיא תתן לי משהו שיאזן אותי קצת..

לילה טוב (: