נכנסת לחדר עובדים להתלבש. סוגרת את הדלת.

"אני נכנס!" (תוך כדי כניסה לחדר)

"פעם הבאה תדפוק!" 

"התרעתי."

"זאת לא נחשבת התרעה, אתה יודע שאנחנו מתלבשות כאן.."

"רק הפסיכומטרי מעניין אותך!"

"נו ברור, נראה לך שאני רוצה להישאר מלצרית אצלכם לנצח?"

"אז תתפסי איזה פראייר עשיר.."

"איזה.. אני רוצה שיהיה גבר מסורתי, חכם ומצחיק!"

"את!? גבר מסורתי?! ונראה לך שהוא יאשר לך להתלבש עם המחשופים והכפתורים הפתוחים כמו שאת אוהבת?!"

(אני עם סוודר...) 

מחליפה לחולצת עבודה ויוצאת מהחדר, הוא עובר על פניי, בוהה בי ונעצר.

,"בכוונה באת עם חזייה שחורה היום? כדי שנראה את זה מתחת לחולצה..?"

היא כחולה.. ולא ידעתי... יש לי גופייה באוטו.. אני יכולה ללכת להביא אותה?"

"לא.. שטויות..."

"אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"

"כמה אישית?"

"ממש אישית.."

"טוב.. אבל קח בחשבון שאני אולי לא אענה לך."

"אממ עם כמה גברים היית?"

"O:"

"40..?"

"מה?!?!"

"50...?"

"אתה לא נורמאלי ואני אשכרה נעלבת!."

-בורחת-

"את תתגעגעי אליי עכשיו כשלא אהיה?"

"ברור.. למה לא תהיה?"

"יש לי מילואים.."

"אהה מגניב.. מה עשית בצבא בכלל?" 

"הייתי זיין!"

":/ כל אחד והשירות המשמעותי שלו..."

-בורחת-

"אנחנו חייבים לדבר על זה.. את חייבת להפסיק להסתכל עליי ככה." 

"חחחח מה..!? "

"אני הבוס שלך ויש לי חברה שאני רוצה להתחתן איתה.."

"חחחחחחחחח נו יופי! אז שיהיה במזל טוב! אני מפרגנת!"

"אז תפסיקי להפשיט אותי במבטים שלך."

"אתה לא נורמאלי..." 

-בורחת-

"את חייבת להחליף את התמונה שלך בוואטס אפ."

(בחיים לא דיברנו בוואטס אפ...)

"מה? למה??"

"את נראית שם כמו אישה בוגרת ובשלה."

"שמע.. אני אישה בסך הכל.."

"כן, אבל התמונה הזאת יכולה להכניס לילדים שאת מדברת איתם רעיונות לראש."

"בכל מקרה זה לא עניינך. "

"פשוט תחליפי אותה וזהו. אני אבדוק את זה."

שני בוסים שלי, בני 27.

בחורים עצמאיים וחכמים ממשפחות אמידות ביותר שמחזיקים יחד שני עסקים ושותפים בעוד פרוייקטים כאלה ואחרים. 

בהתחלה הם נתפסו בעיני כבחורים רציניים ונאורים עם ראש על הכתפיים.

הערכתי את העובדה ששניהם הקימו עסק עצמאי כבר בגיל 24 והם עושים ערמות של כסף ומתפתחים כל הזמן.

עכשיו אני מסתכלת עליהם כעל ילדים חרמנים בני 18 שקצת ציצים, צחקוקים ונפנוני שיער ואת הופכת להיות הבחורה האהובה עליהם.

אבל אני חושבת שהבוסים שלי כבר מרחיקים לכת. אני לא שמעתי אותם מדברים ככה עם אף אחת אחרת מהמלצריות

כשרק התחלתי לעבוד שם הגשתי לראשונה משמרות לבוס והוא היה כנראה שיכור אז הוא ענה לי שזה לא מנומס שלא שאלתי לשלומו אבל לפחות אני ילדה יפה..

חשבתי שזה מביך ולא התייחסתי לזה.

ביום שאחרי הוא רצה שאשאר לדבר איתו אחרי המשמרת.. רק אני והוא. אמרתי לו שאין לי על מה לדבר איתו והלכתי..

מאז הוא לא אמר על זה כלום ואני לא אמרתי על זה כלום.

מהר מאוד הוא הרגיש יותר מידי בנוח איתי.

נוגע, מעיר, מחמיא..

אני תוהה אם הבאתי את הפתיחות הזאת שלהם על עצמי.. בייחוד שלו

אולי כי באתי לעבודה במכנסונים וגופייה בקיץ? אולי כי אני צוחקת מכל דבר ומחייכת מלא?

אולי כי אני רואה שהוא מדבר לי אל החזה כל הזמן ואני לא אומרת כלום?

אולי כי הוא נוגע לי במותן, בכתפיים, בגב ואני לא אומרת כלום?

אולי כי הוא תופס לי את הידיים ומקרב אותי אליו ואני לא אומרת כלום?

אולי כי הוא מחמיא ומדבר לידי גסויות ואני לא אומרת כלום...?

העבודה שם מספקת לי מסגרת יום יומית שעושה לי טוב ואני לא רוצה לוותר עליה.

וגם המזוכיסטית חסרת הבטחון שבי אולי אפילו נהנת מזה קצת.

בתור בחורה שתמיד הרגישה הכי מכוערת והכי עלובה מכולן ההתייחסות הזאת שלהם לרוב נעימה לי.

אפילו חשבתי עליו כמה פעמים בתקופת ההתנזרות שלי..

אולי אני מעוותת יותר מהם.

אולי אני זאת שמחפיצה את עצמי?

אולי אני זאת שמתייחסת לעצמי כאל אובייקט מיני?

אולי אני בכוונה משדרת את זה..?

ממקום העבודה השני שלי שמעתי השבוע שלפני חצי שנה הייתה שמועה שהיה לי שם קטע עם אחד העובדים.

לא היה ולא נברא ולא יהיה לעולם.

הוא כן הציע לי שניפגש כמה וכמה פעמים ותמיד התחמקתי, ויש ביננו קשר טוב וחיבור מעולה אבל אני לא נמשכת אליו ובחייים לא פגשתי אותו מחוץ למסגרת העבודה. בכלל, בחיים לא יצאתי עם מישהו שעובד איתי.

זה חוק שחוקקתי לעצמי כבר מגיל 17 כשעבדתי בגלידרייה ונדלקתי על ארגנטינאי בן 21 שבדיוק נפרד מחברה שלו שחשבתי שהוא מצחיק ונחמד עד ששמעתי מאחד העובדים שהוא חושב שיש לי "אחלה תחת" ואני "באה לו בטוב אחרי הפרידה". 

המשימה שקיבלנו השבוע בקבוצה הטיפולית היא לשים לב להתנהגות מסויימת שלנו ולתגובות שזה גורר מהסביבה.

לאחרונה התחלתי לשים לב שבחורים מרגישים יותר מידי בנוח להגיד לי כל מיני דברים שהם לא במקום.

ניסיתי לשים לב אם זה משהו בהתנהגות שלי שמעודד אותם להתנהג ככה.. אני באמת לא יודעת.

אני באמת בסך הכל בחורה חברותית עם חוש הומור... אני פשוט מתנהגת עם בחורים כאילו הם בחורות...

אולי זה לא טוב?

מחר בבוקר יש פגישה..

אני מובכת לספר שם שאני חושבת שההתנהגות הקלילה והמצחיקה שלי גורמת לסובבים אותי לחשוב שחוץ מהדיבור הפתוח גם הרגליים פתוחות.  

אוף.