״אני מפספסת את זה, משהו כאן לא ברור לי. מה כל איתותי הפייסבוק המוזרים האלה, ולמה הוא עושה אותם דווקא כשאני כל כך רחוקה? אני פשוט כ״כ גרועה בזה, באמת, אני לא מבינה גברים, לא מבינה מה הוא רוצה, מה הוא מצפה שיקרה?״.
אני שואלת מישהו לדעתו, כשבעצם אני זו שמפקפקת בדעת עצמי. זו אני שבימים האחרונים קיבלה ״שלילי חזק״ מכמה וכמה כיוונים שונים. אחד עם ״מה, בכלל לא התחלתי איתך, אני כבר יוצא עם מישהי חודשים, זו את שחיה בסרט״; שנייה שהרגשתי שיצאתי עליה בלי לשים לב אבל לא הגיבה כשהתנצלתי בפייסבוק; שלישי שהוא לגמרי לא חשוב אם כי הייתי שמחה להעביר איתו את הלילה, החליט להבריז לגמרי אחרי שקבענו להיפגש, ואין לי שום כוונה לרדוף אחרי סטוץ שלא מתאמץ לפגוש אותי.
כשכל ה״לא״ האלה באים ביחד, הם מציירים תמונה ממש לא מחמיאה שלי, וכל מה שמתחשק לי זה לעשות טיפול נגד. נגד דיכאון, נגד ההרגשה, נגד איכפתיות. לו רק לא היה לי איכפת מכל האנשים האלה, ומי הם בכלל וכוסאמק להרגיש רע בגלל זרים.
ואז אני חושבת על ההודעה שלו, ועל כמה שקר לי באצבעות של הידיים. לא בא לי שוב להגיע לדירה הקטנה שלי, לבד, ולישון תוך שאני משכנעת את עצמי שזה לא לנצח, רק בינתיים.
לעזאזל.
אני שונאת את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lilas