אני הכלבה הקטנה של המוח שלי.

יש ימים בהם אין אדון,

אין שולט,

אין מושל-

ובאותם ימים אני צמאה לאדון.

כל איבר שלי צועק צורך

כי אין לי סדר

או זמן

או מנוחה.

אז מדי פעם אני מתפללת לאלוהים שהוא בשר ודם

אך הכל מכל.

יש משהו מבעית ונורא

בחנק אגרסיבי.

אין לי בעיה עם המבט הקר, הקשה-

ספגתי המון מבטים שהיו קשים מיהלום.

יש לי בעיה עם ההשתקפות הפיזית של תחושות המוות שאני חווה מדי פעם בראשי.

תחושת פחד שגורם לך להיאבק ולהילחם על חייך מחשש שתעבור התקף לב.

שיתוק.

אין לי בעיה עם חנק.

רק עם תחושת המוות.