ז'בוטינסקי מתרגם בחסד.

אַנַּבֶּל-לִי

זֶה הָיָה לְפָנִים וְלִפנֵי שָׁנִים,

              בְּמַלכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי.

שָׁם דָּרָה יַלדָּה – שְׁמָהּ לֹא תֵדַע;

             קָרָאתִי לָהּ אַנַּבֶּל-לִי.

מַשָּׂא-לֵב אַחֵר מִלְּבַד אַהֲבָה

             לֹא הָיָה גַם לָהּ וְגַם לִי.

יֶלֶד הָיִיתִי, וְהִיא יַלדָּה

             בַּמַּלכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי;

אַך יָדַענוּ אָהוֹב מִּכֹּל אוֹהֲבִים -

             אֲנִי וְאַנַּבֶּל-לִי

וְרָאוּנוּ שַׂרפֵי הַמָּרוֹם בְּקִנאָה,

             וְזָעוֹם זָעֲמוּ לָהּ וְלִי.

זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה

             בַּמַּלכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי –

רוּחַ יָצָא מֵעָבִים, וְצִנֵּן

             וְהֵמִית אֶת אַנַּבֶּל-לִי

וּבָאוּ הוֹרֶיהָ, אַחִים, קְרוֹבִים

             מִבְּנֵי אֲצִילֵי גְלִילִי

וּנְשָׂאוּהָ מִמֶּנִי לְקֶבֶר אָפֵל

             בַּמַּלכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי.

אֵין כְּאָשׁרֵנוּ בִנוֵה שְׂרָפִים –

             לָכֵן זָעֲמוּ לָהּ וְלִי;

הִיא הַסִּבָּה (זֶה יָדוּע לַכֹּל

             בַּמַּלכוּת עַל יָם עַרפַּלִּי)

שֶׁרוּחַ בַּלַּילָה יָצָא מֵעָבִים

             וְהֵמִית אֶת אַנַּבֶּל-לִי.

אַך יָדַעתִּי אָהוֹב מִכֻּלָּם, מִכֻּלָּם

             שֶׁרַבּוּ שְׁנוֹתָם מִגִּילִי

             וְרָבָּה חָכמָתָם מִשִׂכלִי;

וְאֵין שָׂרָף אוֹ שָׂטָן בָּעוֹלָם,

             וְאֵין סַעַר בְּיָם עַרפַּלִּי,

שֶׁיִקרַע אוֹ יִגרַע אֶת הַקָּו שֶׁל זָהָב

             בֵּינִי וּבֵין אַנַּבֶּל-לִי.

וְיָרֵחַ מֵרוֹם לִי לוֹחֵשׁ בַּחֲלוֹם

             שִׁירֵי-זֹהַר עַל אַנַּבֶּל-לִי;

לִי רוֹמֵז כֹּל כּוֹכָב בְּקַרנָיו – עֵינָיו

             כְּעֵינֶיהָ שֶׁל אַנַּבֶּל-לִי;

אַך בְּלֵיל אֲפֵלָה – עִמָּדִי הִיא כֻלָּהּ,

וְאָנוּחַ עַל-יַד יוֹנָתִי הַכַּלָּה

             בְּבֵיתֵנוּ שֶׁלָּהּ וְשֶׁלִּי –

             הוּא הַקֶּבֶר עַל יָם עַרפַּלִּי.