יש לנו רוטינה כזו,

להרוס.

להרוס הכל.

אתה הורס אותי

ואני הורסת אותי

ואותך

ואתה אוהב את זה.

ואז החבלים שלך

כובלים אותי קרוב,

והפעם

כשאתה שוקע,

אתה שוקע

לתוכי.

אדינבורו

נארה

ניו זילנד

מאצ'ו פיצ'ו.

אם יש לכם הצעות נוספות, אשמח :)

...יכולה להגיד בקול מה אני באמת רוצה.

כולם שופטים כל צעד שלי כאן,

ויש אדם אחד שבאמת יודע. באמת באמת.

נוח וקל לדבר פתאום, אני לא צריכה להשאיר שום רושם ולא להסתיר שום צורך או רצון.

כי הוא מכיר עוד צדדים שלי.

כי כל צורך או רצון שלי הוא נכון ובסדר בעיניו.

גם הרהוריי האפלים ביותר, אלו שהועלו משאול תחתיות.

אני אוהבת להיות חשופה בפניו.

אין לי עומק.

לא היום,

איני עמוקה היום,

אבל העור שלי רך,

אני קצת לחה למטה,

הגוף שלי חם,

ואני רוצה דברים

שאין

והלוואי שיתנו לי.

אתמול דמיינתי שאני מכילה אותו

בכל מובן.

נשמתי דרכו.

הייתי הוא.

הייתי הוא ברגע הזה,

ויכולתי הכל.

הכל היה מותר,

ולהכל היה מחיר,

והקול שלו הורג אותי.

והעיניים שלו

וכל היותו.