פירורים של הלב

למה אני כל כך רוצה שהוא יתקשר אלי? שיגיד שהוא מתחרט, מתגעגע.

אני סתם מאכזבת את עצמי, הוא הרי אמר שהוא לא רוצה את השגרה הזאת, של זוגיות, אז למה לתלות לעצמי תקוות בשמיים ולהתפלא שכל מה שיורד עליי זה גשם?

זה מצחיק אתם יודעים? הקפיצה הזאת של הלב שפעם הייתי מרגישה כשהוא היה מסתכל עליי ואומר לי שהוא אוהב אותי, אני מרגישה היום כשהרסיסים שהלב שלי השאיר ממשיכים להתפשט לי בחזה.

איזה זין זה לב שבור, לך תמצא מי שיתקן

תמיד ידעתי לכתוב קטעים יפים על אהבה, קטעים יפים על שיברון לב, על כאב, על אכזבה.

מעולם לא הרגשתי בצורה נחרצת את הדברים שכתבתי, הרגש היה צף באוויר והרשתי לעצמי לדמיין את הרגשות האלו.

כל כך הרבה קטעים על אהבה שוכבים אצלי במגירה ודווקא כשהייתי בעיצומה של אהבה כזו, שתיארתי לעצמי לפרטי פרטים, לא כתבתי עליה מילה. כאילו הרגשות מתנגדות להתבטא כמילים.

אהבה זה דבר יפה, אין ספק. זה דבר שלכל בן אדם בעולם מגיע להרגיש- להרגיש שמישהו אוהב אותך ללא תנאי, להרגיש את המבט המלטף שלו כשהוא אומר כמה שאני יפה, להרגיש את השפתיים המתוקות שלו נלחצות אל מול שלי ובאמת ובתמים לאהוב.

דברים יפים מתקלקלים עם הזמן.

נשים יפות מזדקנות, תכשיטים מחלידים, בגדים מתבלים ופרחים נובלים.

לא תיארתי לעצמי שהאהבה שלנו תתקלקל כל כך מהר, לא תיארתי לעצמי שהלב שלי יכול ככה להתפורר.