The Armageddon Conspiracy

הזהות העצמית שלנו היא אנוכית וטמאה, הסופראגו (האני עצמי העליון) הוא אלטרואיסטי וקדוש. הפרסונה - המסכה אותה אנו מציגים לעולם היא טמאה. לאגו שלנו יש את היכולת להפוך לקדוש. הפכו למה שמעולם לא העזתם להפוך אליו - האני עצמי האמתי שלכם!!!

"כמה אמת אתם יכולים לשאת, כמה אמת אתם יכולים להעיז?" - ניטשה

קפיטליזם של שוק חופשי - טמא, לא מספק, סובב סביב דברים פרטיקולריים ורצונות פרטיים. קפיטליזם של שוק חופשי חייב להיות מושלם על ידי דת (דתות אברהם) והמנטרה של "חירות ודמוקרטיה". שיטה זו מושתתת על עושר פרטי ומשרתת את טובת הפרט מאשר את טובת הכלל.

קפיטליזם סוציאלי - קדוש, בעל סיפוק רב, סובב סביב קידום הכלל וטובת הכלל, ותורם לקידום חבר העמים.

האנושות לעולם לא תהיה חופשית עד שהם לא ישלטו בכלכלה. קפיטליזם של שוק חופשי מספק כניעה בשליטה אקונומית עבור האליטה הפריבילגית. קפיטליזם סוציאלי שם את האנשים בשלטון על ידי הבאת כלל המנופים של הכלכלה תחת שליטה של מריטוקרטים כלכליים אשר נבחרים על ידי האנשים, משולמים על ידי האנשים ומספקים דין וחשבון עבור האנשים. 

הכלכלה מנוהלת על ידי הציבור ולא אליטה פרטית. אין מונופול מדיני, ממלכתי כמו בקומוניזם. שווקים, בחירות ותחרויות ימשיכו להתקיים - מלבד שהם יהיו תחת שליטה ציבורית ולא שליטה פרטית.

אמיל דורקהיים מפורסם עקב המחקר פורץ הדרך שלו אודות התאבדות, אשר נובע באופן הגיוני מקונספט הומו-דופלקס אשר אותו הוא הטמיע. דורקהיים, זיהה ארבעה סוגים שונים של התאבדות, אשר נוגעים לדרגת התמודדות סוציאלית של האינדיבידואל ויכולתו של הפרט להתמודד עם חוקי החברה. אינדיבידואל חייב למצוא איזון בריא בין להיות אינדיבידואל מצד אחד ולהשתייך כחלק מקולקטיב מצד שני. הוא בצרות אם הוא מדחיק יותר מדי את הפרטיות שלו על מנת להתאים את עצמו לכלל, או הולך בדרך השניה ומורד יותר מדי על מנת להיות אדם "חופשי" אשר יכול לעשות מה שהוא רוצה ללא קשר לאחרים (לאן שבעצם ליברטריאניזם ואנרכיזם מובילים). תוצאת ההתאבדות נובעת מן הסבל שנרגם כתוצאה מכשלון בקביעת זהות חברתית תוך שמירה והישארות כאינדיבידואל אותנטי.

דורקהיים פיתח תאוריה אשר מבוססת על אינטגרציה רבה מדי או מועטה מדי עם החברה מצד אחד, ורגולציה רבה מדי או מועטה מדי של תשוקות של האינדיבידואל כלפי האחר מאידך גיסא.

ארבעת סוגי ההתאבדות הם אלו:

1. התאבדות אלטרואיסטית - אינטגרציה חברתית רבה מדי. התאבדות זו נובעת כאשר אדם נכנע יותר מדי עבור הקולקטיב. מות קדושים אסלאמי יכול להתפרש בקרב אנשים מסוימים כדוגמ קיצונית מדי של סוג זה של התאבדות - כאשר אדם נותן את חייו על מנת לשרת את ה"מטרה" של הקבוצה הסוציאלית שלו. סוג התאבדות זה מתרחש כאשר אינדיבידואלים קרובים מדי ואינטימיים מדי עם הקבוצה, כשהזדהות ואינטגרציה יתרה מצידם עם הקבוצה לא מאפשרת להם להתקיים כאינדיבידואלים בזכות עצמם.

2. התאבדות אגואיסטית - אינטגרציה חברתית מועטה מדי. כאן יש לנו את המתבודד הקיצוני, מישהו אשר התנתק לחלוטין מן המשפחה שלו, הקהילה והחברה. אדם הורס את עצמו כאשר הוא נהיה מבודד חברתית או מרגיש כי אינו שייך לחברה. זה הוא אדם אנוכי, חסר רגשות אלטרואיסטיות ונכשל בתפיסת והבנת התפקיד הסוציאלי שלו.

3. התאבדות פטלית - רגולציה רבה מדי - אדם יכול להרגיש חנוק ומדוכא אם הוא נדרש לסבול ולעכל ולשרת יותר מדי חוקים, רגולציות, תקנות אשר מכתיבים לו כל דבר איך לעשות.  סוג התאבדות זה הוא מה שנובע תחת שלטון טוטאליטרי או תחת משטר תאוקרטי או במדינות קפיטליסטיות כאשר לאדם אין שום אינסטינק לצרוך בחברה אשר מבוססת על תרבות של צרכנות. סוג התאבדות זה נובע מרגולציה רבה מדי בחברה. החיים שניתנו עבור האינדיבידואל מתפרשים כמעיקים מדי או חסרי כל משמעות עבור אלו אשר אינם מסכימים עם התקנות או המודוס אופרנדי, ולא רואים שום אפשרות בריחה מהן. עבדים ומשרתים, עובדי מפעל ופועלים צפויים להיכנע לסוג זה של התאבדות.

4. התאבדות אנומית - רגולציה מועטה מדי. זה מה שיכול לקרות לאינדיבידואל כאשר הוא מרגיש שהוא ננטש על ידי החבר. הוא לא יודע מה לעשות אם אין כללים, רגולציות וחוקים. הוא לא יודע כיצד להדריך ולהכווין את חייו. אברהמיזם (יהדות, נצרות, אסלאם) מושכת אנשים שרוצים שכל אספקט והיבט של חייהם ישלט. אנשים מסוג זה, אם היו נשארים ללא סוג של בקרה ושליטה קיצונית כזו על חייהם - תחת אנרכיה למשל, יאבדו את הרצון לחיות. אפילו הבחירה העודפת אשר מסופקת עבורם על ידי הקפיטליזם יכולה להיות מדכאת. סוג התאבדות זה יכול להתרחש גם כאשר התפלגות של איזון חברתי מתקיימת...בעת פרישה, לאחר השגת תהילה כלשהי, אחר אבדן מקום עבודה, אחרי פשיטת רגל, אחרי זכיה בלוטו וכד', אדם יכול להרגיש כאילו והוא איבד מקום מוכר שלו בעולם תחת נסיבות אלו.

עבור דורקהיים, התאבדות  היא בראש ובראשונה תופעה חברתית שנובעת כאשר משהו התנהל לא כשורה בקשר החברתי. דורקהיים טוען, באופן מסקרן כי התאבדות היא לא לגמרי מעשה הנגרם על ידי האינדיבידואל או פעולה אישית כלל וכלל (מכאן מגמת התאבדות צפויה כאשר מצבים חברתיים שונים מקבלים עדיפות, למשל, אני=ו חיים בעידן של "צנע" וכך נוכל לצפות לעליה בהתאבדיות פטליסטיות ואגואיסטיות). במקום זאת, הוא נגרם על ידי כוח חברתי. 

אחד יכול לראות זאת כמחלה ספציפית אשר משפיעה על אנשים רגישים בחברה. היכן שרופאים ופסיכולוגים רואים בהתאבדות כדבר הנובע מהפרעה רפואיתאו מצב פתולוגי של מצוקה אשר משפיעה על הפרט, דורקהיים ראה בגורם כחברתי. התאבדות נובעת כתוצאה מחוסר תפקוד במערכת יחסים עם החברה, חוסר תאימות עם הסדר החברתי לא באופן ביולוגי או פסיכולוגי. קורבן של התאבדות לוקה בארגון חברתי, אינטגרציה סוציאלית, סולידריות סוציאלית זהות חברתית מתפקדת.

הניתוח של דורקהיים יכול להתארך עד לתופעת אחרות לדוגמת רצח. ישנם אנשים אשר מבצעים רצח אלטרואיסטי (על מנת להגן על מישהו אחר), חלק מבצעים רצח באופן אגואיסטי (על ידי אינטרס עצמי טהור), חלק עושים זאת באופן אנומי (אנרכי) וחלק עושים זאת באופן פטלי (מרגישים כי אין להם אף ברירה אחרת).

הצלחה חברתית וכישלון מתפקדים בדרך דומה. אתם תמיד מקבלים את האגואיסטים, אלטרואיסטים, פטליסטים והקאובואים שחושבים שאין כללים.

מהו ההפך של התאבדות (שלילית חיים אולטימטיבית)? זוהי הגשמה עצמית (קבלת חיים אולטימטיבית), שהודגמה על ידי הסופרמן הניטשיאני.

האם אנחנו יכולים להפוך את הניתוח של דורקהיים על פניו? נניח כי ישנם ארבעה סוגים שונים של קבלת חיים:

1. קבלת חיים אגואיסטית - האינדיבידואל האקסטרימלי מתהלל בהיותו נזיר או מתבודד. מישהו אשר נמצא רחוק מההמון הסוער. הוא אוהב את המיזנטרופיה שלו והמשימה המיוחדת שלו של "גאון". ניטשה, נתון לויכוח, היה כזה. באותה מידה, הנרקיסיסט והפסיכופת שעוטה על העדר שייכים לכאן. הם חושבים שלאף אחד אין זכויות והכל אודות הרצונות שלהם. זוהי הגרסה של וול-סטריט לקבלת חיים - הגישה השטנית.

2. קבלת חיים אלטרואיסטית - שחקן צוות קיצוני אשר אוהב להיות חלק מחברה/קבוצה בעלת הישגים גבוהים. באותה מידה, אנשי העידן החדש, היפים של חטיבת "אהבה ואור", קומוניסטים אמתיים, מאהבים "ללא תנאים" יכללו כאן. זוהי הגישה הלוציפריאנית לקבלת החיים.

3. קבלת חיים אנומית - מאמצת אנרכיזם, ליברטריאניזם, האדם אשר לא רוצה חוקים, תקנות או רגולציו שיגבילו אותו בדרך כלשהי ושאוהב את הרעיון של הסרה טוטלית של הממשלה, סמכות, חברה, קהילה ומדינה. אדם זה יהיה כמו חיה שמקבלת את חוק הג'ונגל (משמע אף חוק מלבד "כוח הוא נכון"). ימניים קיצוניים רבים מקבלים על עצמם סוג זה של קבלת חיים. הם מייצגים את האיד הפרוידיאני, הזהות העצמית, היצר החייתי והטמא. הם המיסטר הייד של העולם - המפלצות. זוהי הגרסה של החיה לקבלת החיים. אין לו כל עניין בטוב של האחר. הוא מייצג את האגואיזם. אנשים כמו הנרי מקאו, אלכס ג'ונס הנם תערובות של קבלת חיים אנומית ואגואיסטית.

4. קבלת חיים פטלית - אדם מסוג זה, בדרך כלל אישה - בצייתנות משרתת את המעסיק, המשפחה, או המדינה ללא התייחסות לעצמה, היא תמיד נותנת הקרבה עצמית. אמהות רבות הן מסוג זה. זוהי הגישה הלוציפריאנית לקבלת חיים.

האמת, שאף לא אחת מהקטגוריות הללו אינה מתקבלת בברכה. אנחנו חייבים סינתזה ענקית, בלאנס רציוני בין כולן.