היום שידרו בטלויזיה את הסרט פורסט גאמפ.
הסרט הזה תמיד תמיד יגרום לי לצמרמורת..
כמו שאמרה לי ידידה שלי "בכל אחד יש פורסט גאמפ קטן", אבל אני מרגיש שבי יש אחד גדול.
אמנם לא חייתי באמריקה של שנות ה-40, ורצף האירועים לא ממש קשור אליי,
אבל קווי העלילה הכללים מזכירים לי רגעים מסויימים בחיי בצורה כלכך טובה.
טובה מידי. כזאת שלפעמים מעוררת בחילה. אני כלכך שונא את הסרט הזה, אבל כלכך אוהב אותו.
ברור לי שאחריו אני ארגיש רע, וברור לי שאם מישהו יתן לי את ההזדמנות לצפות בו בפעם ה-50, אני אעשה זאת.
Hello. I'm Forrest, Forrest Gump.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: