אבל בפרק הזמן בן החודש וחצי שעבר מאז פתיחת הבלוג הזה, המצב שלי קצת התאזן והשתפר, מדיכאון ופנייה לישראבלוג כמוצא כמעט אחרון, למצב היום בו אני בסדר, במצב מאוזן וללא שינויים במצב הרוח, ולמען האמת, כל הדברים שהכניסו אותי לדיכאון הפכו כבר להיות נחלת העבר בעזרת קסמי הזמן. הבלוג הזה החדיר בי את המוטיבציה לשינוי, את הרצון לטוב, לחיים של פעם, לאושר.
אני באמת חוזר לאט לאט לשם.
אבל.. ירדה לי המוטיבציה לכתוב.
פעם, (כלומר לפני כחודש וחצי), הייתי נלהב, מוכה כאב, הבלוג היה התרופה שלי. הייתי מעדכן את הבלוג לפחות פעם ביום, ולפעמים הרבה יותר, והיום..
היום יכול לעבור גם שבוע בלי שתבער בי האש לפרסם את מה שעובר עליי בפומבי, למרות שאני די בטוח שהרוב כלל לא קוראים פה בכלל.
אני חושב שאני אמשיך לעדכן אבל לעיתים הרבה יותר רחוקות.
דבר אחרון שהבלוג תרם לי, (אבל חשוב לא פחות מהיציאה מהדיכאון ), הוא radiohead.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
), הוא radiohead.