לכל אחד יש את הסודות שלו, וגם לי.
כאלה שאיש לא יודע, שילכו איתי לקבר, כאלה שאני לעולם לא אמרתי, ולעולם לא אומר.
אפליקציית secret החדשה לא פסחה גם עליי, וככל שהתרבו הדיבורים והעיסוק באפליקציה, החלטתי להוריד אותה גם ולבדוק על מה כולם מדברים, ותאמינו או לא, מה שגיליתי שם קצת הפתיע אותי.
בין רוב כמעט מוחלט של ליכלוכים אחד על השני, שגיאות כתיב נוראיות של אנשים שעוד פחות משנתיים יסיימו את התיכון, שימוש מכוער בתמונות של בנות וכיתובים בעלי אופי מיני בוטה, גיליתי ברשימת החברים שלי גם הרבה אנשים כנים, אנשים בודדים, אנשים שצריכים חיבוק.
ומצאתי את עצמי מצד אחד נמצא עמוק בתוך ליבם של אנשים, קורא את מחשבותיהם הסודיות ביותר, ומצד שני הכל תחת מעטה כבד של אנונימיות שלא משאיר פתח לדעת במי מדובר.
מה שמאוד הכעיס אותי והכאיב לי היה לראות את אותם האנשים, שמנצלים את אותה האנונימיות, ופשוט נכנסים חזק בכל מי שקצת פותח את הלב, מקללים, יורדים עליהם, וממש מתעללים בהם נפשית.
תגידו לי אתם, אי אפשר לפתוח מעט את הלב בלי להיות קורבן לביריונות?
אני מניח שאני בר מזל שיש לי את הבלוג שלי, שאני יכול להגיד בו מה שאני רוצה, ואף אחד לא יגיד לי כלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: