אז זהו זה, החופש הגדול נגמר, וחוזרים שוב לבית הספר בפעם ה-11 לכיתה י"א הקשה, לעשות טונות של בגרויות, ולבלות בבית הספר את מרבית שעות האור ביממה (ברצינות, יש ימים של 7:45-18:00, זה טירוף!).
החופש הזה היה נחמד עד כמה שיכל להיות תחת מלחמה, אבל לפחות היה הרבה יותר טוב מהשנתיים האחרונות בהן היו לי חופשים פשוט נוראיים, אז זה כבר איזה שיפור, ומכאן אפשר רק לעלות.
השנה הבאה אמורה להיות שנה די טובה.
המגמות מתחילות, ואני אשמח להכיר אנשים מהשכבה שלי, שכנראה לא הייתי מכיר לעולם בלעדיהן (כמו עד עכשיו).
אני גם ירדתי ל-4 יחידות במתמטיקה סוף סוף, אחרי שההורים שלי הבינו שחבל שאני פשוט אשאר בחמש ואשב על נכשל (מה שתמיד הרס לי את הממוצע הדי בסדר בסך הכל).
אני מבין שאני צריך לקחת את עצמי הרבה יותר ברצינות בכל הקטע המתמטי.
תמיד הייתי גרוע במתמטיקה, אבל עד עכשיו, הכל היה כלכך רחוק ממני.
ביסודי- אמרתי לעצמי "וואו, יש עוד כלכך הרבה זמן עד החטיבה, מה זה בעצם משנה?"
בחטיבה- "טוב, התיכון עוד רחוק, ויש לי עוד המון זמן להשתפר, אז מה זה בעצם משנה?"
בתיכון- "טוב, זאת רק כיתה י', הבגרויות עוד רחוקות ממני, אני לא צריך לדאוג"
ועכשיו, היסודי הוא זיכרון רחוק, החטיבה כבר עברה מזמן, אפילו שנת החסד וההסתגלות של כיתה י' עברה.
עכשיו, כבר אין לי יותר תירוצים.
עכשיו זה הזמן של עצמי להוכיח באמת מה אני מסוגל, ולהוכיח לעצמי שאני יכול לעשות את זה.
אני שונא החלטות של שנה חדשה, כי אני לרוב לא עומד בהן, וזה סתם מאכזב אותי לראות אותן נכשלות.
אז למה בעצם?
השנה, אני פשוט אחיה את החיים, ומה שצריך לקרות, יקרה (טוב, אולי בעזרת קצת עזרה ממני, בכל זאת).
לא נרדמתי אתמול כמעט כל הלילה.
אין ממש סיבה, אבל זה קורה לפעמים.
כשזה קורה, מה שאני בדרך כלל עושה, זה מביט מחוץ לחלון, ופשוט סוג של סורק את הסביבה, וחושב לעצמי.
מעניין מה רואה הבחור בבית ממול בטלויזיה הדלוקה הנשקפת מהחלון?, מה עושה האיש עם הכלב שלו בארבע וחצי בבוקר ברחוב?, לאן נוסעת המכונית היחידה שעברה כאן בשעה האחרונה?
זה מעביר את הזמן, ו.. גם עוזר לי להרדם.
אז זהו זה, החופש כבר נגמר, ואני אחזור לישון הרבה שעות לפני שעת השינה שלי בחודשיים האחרונים, אולי גם זה לטובה.
אני מאחל לכל התלמידים הבלוגרים, שנת לימודים טובה ומוצלחת 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: