מגיל אפס היה לי החלום שיום אחד תהיה לי סירה משלי, עם צוות, ואוצר ונפליג אל מעבר לאופק.
מאז הספקתי להתגבר, להבין שפיראט אני כבר לא אהיה אם אני לא מתכוון לעבור לסומליה, והחלום שינה במעט את פניו.
תמיד רציתי ללכת לקורס חובלים, ויום אחד, להגשים את החלום בדרך כזו או אחרת.
הסירה לא אותה הסירה, הצוות לא אותו הצוות, והמטרה לשמה מפליגים היא בטח לא אותה המטרה.
אז אחרי שסיימתי את הצו הראשון שלי ואת כל המבחנים, וקיבלתי קב"א די גבוה (55), ניתנה לי הזדמנות יחידה במינה להגשים את החלום:
נמצאתי מתאים לקורס חובלים.
כאן בעצם מתחילה הבעיה הגדולה.
הצבא עוד רחוק, זה נכון.
אבל בכיתה ובמסלול בו אני לומד, יש סוג של הכוונה כוללת של כולם למודיעין כבר שנים אחורה.
ומצד אחד, זה מפתה.
התנאים טובים, לא צריך להישאר בצבא כל כך הרבה, ורוכשים מקצוע שיכניס הרבה כסף באזרחות, ובשורה התחתונה זה פשוט קל יותר מהקורס הפיזי והתובעני, והארוך בעיקר.
ופתאום נכנסתי למין דילמה שכזו בין החלום לבין משהו יותר פרקטי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: