זה ממש מוזר שבדיוק שנה לאחור ביום הולדת ה-16 שלי הכל נראה לי ממש אחרת ולא לטובה ופתאום בשנה אחת הכל השתנה ככה, ולכן השנה כן החלטתי לחגוג יום הולדת 17 אחרי שלא חגגתי בכלל משהו כמו 3 שנים.
אני לא רוצה להישמע כמו איזו ילדה דיכאונית בת 12, אבל פשוט היה נדמה לי עד עכשיו שאין ממש סיבה לחגוג או שפשוט לא יצא ולא עשיתי את זה, אז השנה תיכננתי לעצמי די הרבה תוכניות לפצות על הכל.
אמנם חלק מהן (כמו הופעה של אלישע בנאי ו-40 השודדים הלהקה הישראלית הכי אדירה שיש) לא יצאו לפועל בגלל אילוצים כאלה ואחרים, אבל הרוב דווקא כן מתקיים וזה ממש נחמד.
אתמול חגגתי יום הולדת עם כמה חברים, והאמת, היה פחות טוב משציפיתי. בתור אחד שלא ממש התברך בכישורים במטבח חשבתי לנסות להפתיע את עצמי בכישוריי ולאפות עוגה מושקעת, אבל טוב.. בסוף זה די כשל ואמא שלי הצילה את המצב, לפחות בקטע הזה (כי השאר היה על גבול הנוראי מסיבות כאלה ואחרות). בסופו של דבר אני בוחר לא להתייאש וגם אם זה לא היה משהו, עדיין יש לי עוד כמה "תוכניות יום הולדת" לערבים הבאים של החופש המקוצר, בין החרישות והשיעורים שהיו אמורים להספיק ליום אחד אבל לא נגמרים גם אחרי שמונה ימים.
ועכשיו, תרשו לי קצת לפרגן לעצמי, בכל זאת, הזדקנתי בשנה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: