"שני דברים הם אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. אני לא בטוח בקשר ליקום."
כמה אני שונא את המשפט הכל כך מתנשא הזה של איינשטיין, שהוא לא פחות מסמל לכל אלה שתופסים מעצמם "קצת" יותר טובים מאחרים.
אבל למרות שכל מה שהמשפט הזה מייצג דוחה אותי, לפעמים.. אני חושב שהוא נוצר בדיוק לסיטואציות מסויימות.
היום הייתה שביתה בבית הספר.
לשביתה (כמו כמעט לכל שביתה) הייתה את המטרה שלה (במקרה זה להחזיר את הטיולים השנתיים שבוטלו עד להודעה חדשה) ואת האני מאמין שלה שהוביל אותה.
היום גם בחרו אלפים של תלמידים מכל רחבי הארץ להישאר בבית (כולל אני, למען גילוי נאות).
השביתה היום לא הייתה נגד המורים, לשם שינוי, כי הפעם בניגוד לשאר הפעמים, הם לא בחרו להשתמש בטיולים השנתיים ככלי משחק להשגת מטרות אחרות, אלא למען מצוקה אמיתית שלהם שנגרמת בגלל אותם הטיולים.
רצה הגורל (ומשרד החינוך) והיום גם נגמרה השביתה.
המועצה השיגה את מה שהיא רצתה, בהצלחה גדולה יותר אפילו מעבר למצופה:
הם "החזירו את התלמידים לשבילים", דאגו למורים, וכל זאת תוך יום אחד בלבד.
ההודעה הרשמית על סיום השביתה לוותה בתגובות הבאות:
לא כואב לשמוע?
מעניין כמה אנשים לא באו בגלל אכפתיות מאותם המורים שיכולים להגיע לכלא בגלל בעיות שתלמידים (ממש כמו אלו בתגובות למעלה) עושים, ולא סתם בשביל להשיג עוד יום חופש.
מיותר לציין שחסכתי מהבלוג הזה מילים מגעילות יותר כלפי אלו שדואגים להם, והצליחו להחזיר להם את הטיולים.
אני שונא את המשפט של איינטשיין, אבל למה לפעמים הוא כל כך מתאים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: