Oh i'm in trouble again

כשהייתי קטן, משהו כמו בן 5, הלכתי עם אבא שלי לקניות, וכנראה שמקרר הדגים בסופר התקלקל כי עד היום הצחנה רודפת אותי.

אני לא יודע למה, אבל הרבה שנים אחר כך לא הייתי מסוגל לגעת בבשר, עוף, דגים או ביצים, והפכתי כמעט לטבעוני בעל כורחי.

הרבה שנים עברו מאז, וחזרתי עם הזמן לאכול בשר (ולאהוב אותו מאוד), ולבסוף גם עוף במידה מוגבלת (הרבה שנים אחרי שהצלחתי לחזור לאכול בשר). דגים אני לא מסוגל לאכול בכלל, והאמת שגם קשה לי להסתכל עליהם (חיים באקווריום או מתים על הצלחת) כי רק מלראות אותם עוברת בי חתיכת חלחלה.

בעניין הביצים יש לי בעיות עד היום, כי ביצה קשה או כל סוג של חביתה לא עלו לי על הצלחת כבר הרבה יותר מעשור, אבל אני אוכל מאכלים שהשתמשו בביצים בהכנתם, כי לא אידיאולוגיה עומדת מאוחרי זה, אלא טראומה.

העניין הבעייתי הוא שלמרות שכן הצלחתי להתגבר על רוב הבעיות האלה, לפעמים יש לי מעין "התקפים זמניים" שכאלו, שמחזירים אותי לזה ואם אני אוכל עוף (או ממש לעיתים נדירות בשר) אני פשוט לא יכול לבלוע את זה, לא משנה מה.

ולדעתי אני ממש עכשיו בתוך זה שוב.

השנה קיבלתי אמנם פחות ברכות מבדרך כלל, אבל אלה שקיבלתי היו ממש מושקעות ומרגשות.

יש לי כמה חברים ממש מדהימים

אבל ברכה אחת (טוב נו שתיים) היו ממש מרגשות ומפתיעות.

האחת (ברכת הטוב נו ) הייתה מהכספומט שבירך אותי ביום הולדת שמח, ואת השנייה גיליתי ממש עכשיו כשפתחתי את המייל.

ראיתי הודעה באנגלית מבחור בשם מתיאס מאייר, ואחרי כמה שניות שבהן תהיתי מי זה לעזאזל נכנסתי להודעה וראיתי שמדובר בברכת יום הולדת. 

פתאום הכל חזר אליי. נזכרתי באתר חברים לעת כזה שהייתי חבר בו כל הקיץ כדי להעביר קצת את הזמן (שבכלל נרשמתי אליו במטרה להסביר את ישראל בצוק איתן).

מתיאס הוא בחור אוסטרי קצת יותר גדול ממני, לא יהודי ואין לו בכלל קשר לישראל אבל הוא כל הזמן התעניין בנושא ואני הייתי מעיין עיניים בשבילו על המצב והמדינה.

דיברנו יחסית הרבה עד שהחלטתי לסגור את המשתמש מחוסר זמן וקצת תחושת מיצוי.

אני אפילו לא זוכר שאמרתי לו מתי נולדתי, אבל כשראיתי את זה פשוט לא יכלתי שלא באמת להתרגש מזה.

זה ממש מוזר שבדיוק שנה לאחור ביום הולדת ה-16 שלי הכל נראה לי ממש אחרת ולא לטובה ופתאום בשנה אחת הכל השתנה ככה, ולכן השנה כן החלטתי לחגוג יום הולדת 17 אחרי שלא חגגתי בכלל משהו כמו 3 שנים.

אני לא רוצה להישמע כמו איזו ילדה דיכאונית בת 12, אבל פשוט היה נדמה לי עד עכשיו שאין ממש סיבה לחגוג או שפשוט לא יצא ולא עשיתי את זה, אז השנה תיכננתי לעצמי די הרבה תוכניות לפצות על הכל.

אמנם חלק מהן (כמו הופעה של אלישע בנאי ו-40 השודדים הלהקה הישראלית הכי אדירה שיש) לא יצאו לפועל בגלל אילוצים כאלה ואחרים, אבל הרוב דווקא כן מתקיים וזה ממש נחמד.

אתמול חגגתי יום הולדת עם כמה חברים, והאמת, היה פחות טוב משציפיתי. בתור אחד שלא ממש התברך בכישורים במטבח חשבתי לנסות להפתיע את עצמי בכישוריי ולאפות עוגה מושקעת, אבל טוב.. בסוף זה די כשל ואמא שלי הצילה את המצב, לפחות בקטע הזה (כי השאר היה על גבול הנוראי מסיבות כאלה ואחרות). בסופו של דבר אני בוחר לא להתייאש וגם אם זה לא היה משהו, עדיין יש לי עוד כמה "תוכניות יום הולדת" לערבים הבאים של החופש המקוצר, בין החרישות והשיעורים שהיו אמורים להספיק ליום אחד אבל לא נגמרים גם אחרי שמונה ימים.

ועכשיו, תרשו לי קצת לפרגן לעצמי, בכל זאת, הזדקנתי בשנה

בשבוע האחרון בכל לילה אני חולם חלומות ממש מוזרים, שכשאני מתעורר אני פשוט חושב לעצמי מה הלך שם.

יש לילות שנראה כאילו ואני חולם בתוך ציור של דאלי.

אני לא יודע מה התת מודע שלי רוצה לרמוז לי, אבל לפעמים כשאני זוכר את החלום בבוקר, אני מבין שדווקא משום מה יש לו משמעות כלשהי שנוגעת אליי או לאירוע גדול או קטן בחיים שלי (רק בקטע כמעט פסיכדלי)