לומד איתי בכיתה האדם הכי אגואיסט בעולם.
בערך כל מי שלמד בבית ספר בארץ מכיר את מלחמות האימים סביב המזגן:
אלו שקר להם VS אלו שחם להם.
אבל אצלי בכיתה, המצב שונה.
מישהו אחד תמיד לוקח את החוק לידיים, ולא משנה שחם לכולם כולל כולם, הוא יקום ויכבה את המזגן בלי לשאול, ואז עוד יצעק עלינו (לא ממש אוהבים אותו, אגב 
).
הוא גם לעולם לא יביא סווצ'ר, או שום דבר מחמם אחר.
אבל לא בטיפשותו עסקינן, אלא במשהו אחר.
היום בבוקר הקדמתי לכיתה, ישבתי שם במזגן עם הטלפון, והעברתי את הזמן.
הוא נכנס כמה דקות אחריי, וישר כיבה את המזגן וצעק (רק עליי?) על כמה שהקפיאו אותו.
אני חייב להודות, היה לי קצת קשה לשבת בשקט, אז אמרתי לו:
"אתה פשוט ילד אגואיסט".
וזאת הנקודה.
שמתי לב, שאני תמיד משתמש במילה הזו- "ילד".
בעוד שנה וקצת אני אהיה אזרח מבוגר ושווה זכויות גם על פי הגדרת החוק במדינה, אבל לפעמים אני עדיין מדבר כאילו אני בכיתה ו'. וזה מוזר לי. לפעמים זה נראה קצת כאילו אני מתחמק מהמציאות, נשאר בילדות ולא עוזב אותה. מעדיף לראות את אלו שסביבי כילדים, את הסביבה שלי כמו אותה "החממה" שתמיד היינו בה כילדים קטנים. מתישהו זה כנראה יתנפץ לי בפרצוף.
ואז, כשאותו "הילד" ייעלם, אז אני אדע שאני מבוגר אמיתי.
ביומיים האחרונים חטפתי את הצינון של חיי.
זה ממש מעיק ומעצבן.
אני משתדל להמשיך בשגרה כרגיל, אבל זה קשה כשאני גומר שני גלילי טישו ביום.
זאת פעם שנייה שאני חוטף צינון בתקופה ממש קצרה.
בפעם הבאה, כל חיידקי העולם יהיו חייבים לי גלידה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
