אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 8/2019
ביטוח לאומי וסיומה של תקופה
הלכתי היום אל ביטוח לאומי. הם עקלו 1,000 שקלים בחשבון שלי. הייתי חייב להם 2,600. כמעט ולא היה תור, המזגן פעל והכל היה מאוד נעים. הפקידה הייתה מאוד נעימה (ומושכת), נחמדה ואדיבה. באתי מוכן עם תלושי השכר שלי מהחודשים בהם אני עובד, ואני משלם את החוב בתשלום אחד. תמיד אנשים נראים מאוד מופתאים כשאני משלם דברים בתשלום אחד. אני מבין אותם.
אני חשוב שזו סיומה של תקופה. בעבר היו לי פנטזיות על לא להוציא תעודת זהות, כדי שהמדינה לא תוכל לעקוב אחרי, על לא לשלם ביטוח לאומי, לא לעבוד.
וכמובן, אלו הכל דברים טובים; זה טוב שהמדינה לא תעקוב אחרי אנשים, זה טוב שהכל יהיה בחינם ולכולם יהיה את הדברים להם הם זקוקים כדי להתקיים, וזה טוב להתקיים באופן חופשי, ללא תלות בבוסים שמנצלים אותנו.
אבל היום אני הרבה יותר בוגר. ללכת לביטוח לאומי זה סימן לבגרות בעיני. התעוררתי היום בבוקר וחשבתי שאני חתיך. זה עבר לי במהלך היום. אבל נראתי טוב, והלכתי כמו אדם בוגר. כשליטפתי את החתולה שלי בחניון, עשיתי את זה כמו בוגר. לפחות ככה זה הרגיש. אני חושב עכשיו שבטח אדם מהצד, שהיה רואה אותי עושה את זה ושומע את הדברים שאני חשוב על עצמי, את הדרת הרצינו תשבה אני עושה אותם, היה צוחק עלי מהצד, חושב שאני אדם מגוחך להפליא.
היום אני הרבה יותר מחושב ומבין את ההשכלות של דברים במסגרת החברתית שבה אני חי. עוד יש לי המון להתקדם כדי להגיע למקום שבו אני רוצה להיות, אבל כל התקדמות זה נהדר.
מתי אתן התחלתן להרגיש בוגרות?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
