בתקופה הזו אני מוצף רגשית באופן קבוע. אני קם לעבודה, לא מספיק לאכול. במשך שמונה שעות עם הפסקה של חצי שעה אני מגיש לאנשים יוגורט, אני מנקה, אני מסדר את התוספות. אני מנסה להתרכז בעבודה. אני מנסה לא להיות מגעיל מדי ללקוחות. אני מנסה לעשות את מה שאומרים לי. זה קשה לי. זה סוחט אותי. אני במקום העבודה הנוכחי כבר מעל לחודש. שכר נטו: 2,324. אם הייתי מדרג במספרים שווי ערך ליחידות הכסף שאני מקבל: its over 9'000.
אני מרגיש זקן. אני מרגיש שקשה לי. אני מרגיש מוצף. אני עייף כל הזמן. בקושי יש לי אנרגיה לחשוב. כשיש לי כזו אני מוציא אותה על לקרוא. על ללמוד גרמנית. על לתקשר עם אחרים. פגישות של NA. טיפול יום פסיכיאטרי. על ללכת לשיעורי היאבקות ואגרוף. מאז שהתחלתי לעבוד הנוכחות שלי בשיעורי ההיאבקות יורדת וסובלת. ביום רביעי שהיה נרדמתי בבית אחרי העבודה וקמתי בדיוק מתי שהייתי צריך לצאת. חזרתי לישון. קמתי שוב באמצע הלילה מחלום עליי ועל טנ' בבית הקודם שלי. היו בחדרי הרבה עצים, ספרתי אותם והייתי גאה בהם. גם בגינה היו הרבה עצים והשקנו אותם. זה היה לי עצוב.
עבודה: אני מותש ממנה. אני שמח בימים שאני לא עובד מלא לעבוד. מלישון הרבה. אני שמח מהכסף שאני מקבל, וכבר קניתי כמה ספרים ובגדים על חשבון המשכורת. אני מרוצה מזה שאני משתפר בה. אני עצוב מהחוסר הכרוני בזמן שאני חווה. החוסר החמור באנרגיות. גם עכשיו כשאני כותב אני על זמן שאול ; מחר אני אעבוד בחמש בצהריים. עוד 16 שעות. מעט זמן. שעה בעבודה היא המון זמן. ועדיין שמונה השעות עברו. הן נמוגו - ללא שוב. זמן שנשדד ממני ולעולם לא אזכה בו בשנית. בשביל פחות מ-300 שקלים. כשהגעתי עלבודה רציתי שיחה מרגשת עם הבוסית, שהייתה חברה שלי לכיתה והיינו בזוגיות ביסודי. נראה שזה לא יקרה. לא אכפת לה מספיק כדי לדבר איתי ממש. יש לה חברים חדשים. חיים חדשים. אני עדיין אני. לא רואה קו הבדל משמעותי לאורך חיי מלבד אין ספור קוי הבדל שמקטעים אותי ושוברים אותי.
אומנויות לחימה: אני נהנה ללמד אותן. לימדתי קצת כמה חברות. שתיים שהכרתי בטיפול יום, אחת טובה וותיקה. אני נהנה מהשיעורים לרוב. אני עדיין מרגיש אחד הפחות מוצלחים בכיתה. אני מרגיש כישלון. קשה לי פיסית, קשה לי רגשית עם לא "לנצח", למרות שזו בכלל לא אמורה להיות המטרה. קשה לי שזו לא אמורה להיות המטרה וזו עדיין המטרה שלי. טוב לי שאני נהיה הרבה יותר בנוח בחברת גברים, כשהם קרובים אליי, עם הגוף שלהם, הזיעה שלהם, השטויות הגבריות שלהם. האגן, אברי המין. אנשים שמחליפים בגדים - נשארים בתחתונים. זו לא יוון הקלאסית אחרי הכל. אני בכל זאת משתפר. אני בכל זאת מתפתח. הלוואי שהייתי יכול להקדיש לזה יותר מזמני. הלוואי והייתי עם קבוצת חברים והיינו מתאמנים ביחד בהיאבקות ואגרוף; היינו קוראים ביחד פילוסופיה והיסטוריה; היינו לומדים מתמטיקה; היינו עושים סקס; מגדלים אוכל ובונים בתי עץ. אין את זה. הכל מקוטע. הכל שבור ולא קשור ומבולבל ומשעמם כשהוא נפרד. אני צריך לנסות לקשר את הדברים בתוכי. זו הרבה עבודה וזה מתיש. אני רוצה לוותר. כמו כשקשה לי בהיאבקות - אני רוצה לוותר, אני רוצה להיכנע. לפעמים אני בהלם ולא יודע מה לעשות. אבל אני לא נכנע, לא נכנע עד שאני ממש חייב, עד שלא להיכנע יאמר שהיד שלי תישבר, שאני אחנק. וגם בחיים אני רוצה לא להיכנע. אני רוצה להמשיך. אני רוצה לראות מה הכי הרבה שאני יכול להשיג. איך זה יהיה להרגיש להצליח להכניע אחרים בקלות כמו שמכניעים אותי עכשיו.
טיפול יום: המטפלות גרועות ולא ממש עוזרות. הקבוצות מוזרות ולא טיפוליות. עברתי משלושה ימים בשבוע ליומיים. אני מחכה לוועדה רפואית של ביטוח לאומי. אני רוצה את הקצבה ואני רוצה לימודים בחינם. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כנכה. אני נהנה מהקשר עם האנשים שם. התחברתי עם מי שהיא פלסטינית ועוד מי שהיא שהאמת שדי קשה לי איתה. היא דורשת המון אנרגיות. עם הפלסטינית יש לי מתח מסויים. אולי מיני? אולי רעיוני? אולי אני טועה לגמרי וזה מתח תרבותי, לאומי? כיף לי איתה. היא מצחיקה. היא חכמה. אני לומד ממנה והיא ממני. היא אומר שהיא תמיד סובלת. אני נמשך לסבל- כמו זבוב שנמשך לריח הזבל, אני מזהה איפה רע ולשם אני עף מיד. לא שם אני צריך להיות. אני לא רוצה להיות איתה בזוגיות. זו השנייה, שמה לב שאני נהיה יותר דומה לראשונה. וזה מפחיד אותי. זה סימן שאני מתאהב. אני כבר מכיר את עצמי בעניין הזה. אני נהיה דומה, אני מאמץ את אופן הדיבור, את צורת ההתנהגות, את החשיבה אפילו, של מי שאני אוהב. ואני לא רוצה את זה. לא איתה. לא בכלל. אני רוצה להיות אני עצמי. מפחידים אותי השינויים שאני לא שם לב אליהם. אני נהנה משיעורי האומנות, משיעורי האפייה, מלשבת בחצר ולהכיר אנשים שעוד לא הכרתי. אני נהנה משיחות נפש.
פגישות NA: רק להיום אני נקי ל17 ימים. אני מתגעגע לשימוש. אני לא רוצה לחזור. אני רוצה להשתמש. אני רוצה להישאר נקי. אני בקונפליקט. אני מתחבר לאנשים בתוכנית. אני לא מתחבר לתוכנית. אני רוצה לקבל תמיכה. אני לא רוצה להתקשר כשקשה לי. יש מי שהיא שנראית לי חמודה ומעניינת ואני נמשך אליה ולא רוצה שיהיה ביננו שום דבר וממש רוצה שיהיה ביננו מה שהוא. אני הולך לפגישות באנגלית כדי להרגיש קרוב לארה"ב אני לא רוצה להרגיש קרוב לארה"ב והולך לפגישות באנגלית כדי לפתור את היחס שלי לארה"ב. לאבא שלי. אבא שלי בארץ עכשיו. נפגשנו כמה פעמים וזה קשה לי. קשה לי לתקשר איתו. קשה לי לספר לו דברים כנים, אותנטים. היחס שלנו מאוד שטחי. אולי ככה הוא ישאר. אולי לא. חלק מזה באשמתי כי אני לא מספר לו את הדברים האמיתיים על עצמי. חלק מזה באשמתו כי הוא לא שואל, לא מספר על עצמו. אני מנסה לפעמים להכניס דברים כנים, אבל לרוב נתקל בחומה. מצידו | מצידי. אני רוהצ להישאר נקי לחצי שנה. אני רוצה לא לרצות להשתמש אחרי חצי השנה הזו, אני רוצה להשתמש אחרי חצי השני הזו.
קריאה: אני נהנה לקרוא. אני משתעמם אז אני קורא. אני רוצה להנות מקריאה. אני נהנה מלחשוב שאני קורא. אני קורא את הקומדיה האלוהית בגרמנית וכל משפט יש מילה שאני לא מבין. כל שלושה משפטים. שישים מילים לארבעה עמודים. אני רושם אותן ואת הפירוש שלהן. חלק אני כבר זוכר, כאלו שחוזרות על עצמן. Ansicht. Qual. Qual. Ich verbrenne inerlich noch. אני מקשיב לטוקי הוטל בעבודה. אני חושב שזה הופך אותי למיוחד שאני אוהב את גרמנית ולומד גרמנית. דיברתי בNA אתמול עם אחד האנשים בגרמנית והוא אמר שהגרמנית שלי. דיברתי עם קבוצת תיירים גרמניה בגרמנית אתמול כשישבנו לאכול פסטה אני ושתי החברות מטיפול היום, והם הבינו אותי ואני אותם. אני צריך להעריך את עצמי יותר. להתאמן יותר. להירשם לקורס גרמנית של מכון גתה ולהוציא תעודת C1 וללמוד בגרמניה. אני רוצה לגרו בגרמניה. אני מפחד מלגור בגרמניה. אני קורא את הגל. אני קורא את צד שמאל של החושך של אורסולה לה גווין. אני רואה הרצאות על הגל של גרגורי סדלר. אני לא רואה יותר הרצאות על הגל של גרגורי סדלר. אני חזור לקרוא הגל ועם הכסף של המשכורת קונה ספרים של פונהאואר, היידיגר, הפילוסופיה של המשפט, ביקורת הפילוסופיה של המשפט, באנגלית ובגרמנית, את היידיגר באנגלית וגרמנית. אני קונה דר שפיגל וקורא בשירותים. אני מכין מילוי לקרעפלך בקבוצת אפייה עם בצל, גזר, כרוב ותפוחי עץ, כמו בגרמניה. אני קורא הגל בהפסקות בעבודה. אחת העובדות התרשמה מזה ואמרה שזה כבד. אם אני לא רוצה להיות אלים או מה שהוא כזה. לא הבנתי למה היא מתכוונת. אמרתי שאלימות פילוסופית. היא אמרה שאפו על זה ועל זה שאני מעשן ממקטרת. מעשן טבק. אומר במילעל ולא במילרע כמו שאומרים המוני העם. ככה אני מדבר. ואנשים מסתכלים עליי מוזר. אנשים אומרים לי "מאיפה המבטא שלך?" ואני שמח. פעם התביישתי בזה. אבל זה אישור. לא הגעתי מכאן. חייתי בארה"ב עד גיל ארבע וחצי.