אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 7/2022
רעש סטטי
אני עצוב. אני מרגיש רע. ואני לא יודע ממש למה. אני חושב שאני יודע, אבל אני לא יודע האם זה נכון. נפגשתי עם חברה טובה, זו שמלווה אותי כבר שנים רבות. דיברנו על משמעות החיים ולמה אלוהים ברא את העולם. היא אמרה שהיא חושבת שהסיבה "להוכיח שלא הכל צריך סיבה" היא סיבה לא מספיק טובה. אבל זו הסיבה שמצאתי. אני לא יודע מה עוד יכול להיות. לנסות להתפתח עד כמה שאפשר. אבל למה? על התשובה "כי ככה בא לי" אין מה לשאול למה. אבל עדיין יש. למה לי לרצות? טוב, אני לא יודע. בכל אופן, אני עצוב גם כי כשהיא ספרה על הקשיים עם האקס שלי אני התלהבתי מהמילה bewusstsein (תודעה) בגרמנית והיא אמרה שיש לי מאפיינים אוטיסטים וזה העליב אותי. גם אובחנתי כלא אוטיסט וגם פשוט, טוב, בסדר. כאילו, היא נסתה לומר שזה בטח פגע בה שלא הייתי בקשיבות לזה. אבל באמת, פשוט אין לי סבלנות יותר לשמוע עליו.
היום בקבוצה דינמית בטיפול שאני הולך אליו דיברנו על היתרונות והחסרונות של לעזוב את הבית של ההורים, ואני ניסיתי לקחת את השיחה למקום של שיח רגשי על הקשר עם ההורים והסיבות שיש בו שגורמות לנו לרצות לעזוב. כשאחת המשתתפות, ק', אישה מבוגרת בת 50, אמרה משפטים שאמא שלי אומרת לי כשהיא דן איתה על זה, כמו "יש אמא ויש בן, לכל אחד יש תפקידים משלו, זה קשר שלעולם לא יכול להיות שוויוני, אין מה לעשות, ככה זה", מאוד נסגרתי והפסקתי להתאמץ להביא את הפרספקטיבה שלי על הנושא. זה נהיה אישי מדי בשבילי. נרדמתי בקבוצה. ודווקא הגעתי עם שש שעות שינה במקום השעתיים שהתרגלתי אליהן. אולי זה שאני לא מותש לחלוטין מאפשר לי להרגיש את העייפות. אוי, ואני עייף. אני עייף מהמאץ הזה להרגיש יותר טוב. מהמאמץ של לעשות דברים כל הזמן.
בשיחה עם הפסיכולוגית הודגש לי שקשה לי להעביר את איך שאני מרגיש לאחרים, קשה לי לנסח את הרגשות שלי, קשה לי לחוש אותם. זה דבר שאני יודע, אבל הובהר ממש טוב, והפסיכולוגית שקפה לי עד כמה היה לי קשה לנסח אפילו את זה. בכתיבה עכשיו, כאן, זה יותר זורם. אני מנסה להביא את החלקים שבריאים בי לטיפול כדי לתת להם מקום לצמוח, במקום להביא את החלקים החולים כדי לטפל בהם. אני מרגיש שאני חי שקר. שכל ההתפתחות שלי היא מעטה דק שמכסה תהום עצומה. יש לי תחושה כללית, מעין תחושת רקע, שדברים לא בסדר. שקשה לי. שמה שהוא לא טוב. אני יכול להסיח את דעתי מזה, וזה כבר שיפור. שיפור, במה הפסיכולוגית אמרה שהשתפרתי? בזה שכשהיא אחרה לפגישה אני לא עזבתי. התגובה המיידית שלי היא לעשות דווקא,. לנסות להראות שיש לי רגשות וזה משפיע עליי. אבל בחרתי לנסות להשיג את הטיפול שמגיע לי, כלומר, לדאוג לעצמי.
להיפגש עם ש' היפה והמהממת מהטיפול? או שזה רעיון ממש גרוע להיפגש איתה בגלל מה שהחברה הטובה אמרה. שאלתי אותה האם זה רעיון טוב לדקלם לש' פואמה והיא אמרה שלא כדאי לי לעשות דברים שלדעתי רומנטיים אם היא לא רוצה קשר רומנטי. או דברים שלא יתפרשו כרומנטיים לדעתה. מעניין אותי שזה כל כך מעסיק אותי. ברגע שקיבלתי שיקוף מכמה חברות מהטיפול לזה שאני דלוק עליה, כלומר, ברגע שאמרתי את זה בקול רם, זה לא עוזב אותי. קיבלתי את האומץ לנסות להתקרב אליה, וזה מצליח. אבל היא לא בתקופה שהיא רוצה קשר רומנטי ולא רוצה קשר מיני. אוי ואי ז'מיר. היא כל כך יפה. ואוהבת שירה ופילוסופיה וכיף לדבר איתה. והיא כל כך יפה.
אפרסם עוד רגע שיר שכתבתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
