אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 7/2022
עוד יום קשה
סליחה בלוג אהוב, סליחה שאני כותב לך רק כשאני בקושי.
והיום היה לי עוד יום קשה. היום הייתי בעבודה במשך מעל לשמונה שעות. והיה משעמם. והיה קשה לסדר את המשלוחים. והיו מעט לקוחות. והלקוחות שהיו לקחו ממני את מעט הכוחות.
ולאחר מכן קניתי בסופר קמח, ונקניקיות ואגסים. ולאחר מכן נסעתי הביתה ואמא שלי נסתה לדבר איתי ולא היה לי כוח. וכל היום הזה אני ממשיך במחשבות ובתחושות של הקושי לצמוח. שאני לא קשור, שדרכי ההתמודדות שלי והצמיחה שלי הן מסיכה דקה. שבעצם, מתחת, אין הרבה.
יצאתי לפגישה של מכורים אנונימיים. היה לא כלום. אני לא מרגיש מחובר. אנשים שם, כן, יש שם אנשים. וגם יש דרמות. אחת מהן מאוהבות במי שהוא שגם מאוהב בה, והיא לא הייתה כי השעו אותה בדירת מעבר שלה מהמפגשים האלו והיא הולכת למפגשי נשים. אז הוא שיתף עליה, והיה מוזר ומצחיק ומביך והבנתי את הסיטואציה הרבה יותר. היא דברה איתי על זה בווצאפ והיא אומרת שהיא התחברה איתי הרבה יותר מאשר עם רוב האנשים בחדר.
ועדיין, אחרי כל הזמן הזה בלוג, אני רוצה להתלונן בפנייך על זה שאני מצויין בליצור קשרים חבריים עם נשים, אבל לא מצליח ליצור קשרים מיניים ורומנטיים עם נשים. הן מרגישות כל כך בנוח איתי והן משתפות אותי בקשיים האהבה שלהן. אבל, אני לא מצליח לומר שאני נמשך, שאני רוצה. למה? איך? מה?
אני יודע שמה שאני כותב כאן זה רק חלק קטן מהתחושות והחוויות שלי. וזה קשה לי. אני רוצה לכתוב הכל. אבל לא יכול. את הרוב אני לא מבין. את רוב מה שאני מבין אני לא יודע לנסח. את רוב מה שאני יודע לנסח אין לי כוח לכתוב ואין לי אמונה שיוכלו להבין. אבל אני מנסה. ואני מתקדם. אני חושב שהמשבר הקטן הזה, בנתיים יומיים, הוא חיובי. אבל הוא קשה. אני בקושי יודע ממה הוא נובע. טוב, זה שילבו של כמה דברים. זה שחשבתי שאני אצליח להוציא בקלות דרכון פורטוגלי, ואז שהסתבר שזה יהיה יותר מורכב, הוביל אותי לפקפק בתוכנית המקורית שלי להוצאת ויזה גרמנית. ועכשיו אני לא יודע איך להתקדם בתוכנית למעבר לגרמניה. אבל זה בסדר, אני אמשיך. קראתי זה עתה סיפור של האחים גרים בגרמנית המקורית, והבנתי כמעט הכל. אני מתקדם. זה לא נכון שלא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
