| 7/2022
סיפור ומכתב
ישבתי עם ק' אחרי המשמרת. היא סקרה אותי כבר כמה זמן; יש אנשים שיש להם הבעה שאומרת שיש מאחוריה מה שהוא מעניין. רציתי להראות לה זוג מטבעות ישנים שאני נוסע איתי. בטעות הוצאתי מהתיק קונדום במקומם, כי לשניהם יש עטיפת פלסטיק מרובעת. היה מוזר, החזרתי אותו ומצאתי אותם. היא התעניינה ואמרה שרואים שאחד יותר חדיש מהשני כי יש עליו עיטורים של ארט נובו. שאלתי אותה אם היא מציירת, אמרה שכן. היא התקשתה למצוא ציורים שלה בטלפון ובנתיים הראתי לה רישומים שלי במחברת. אמרה שכדאי לי להחליף עט לפיילוט 0.4 ושאני אמשיך לצייר, מלבד זה לא אמרה דבר כשביקשתי הערות. בסופו של דבר היא מצאה ציור שלה ואמרתי שאני רואה שהדמות עוברת מהחושך אל האור, פרט עובדתי על הציור. היא אמרה "אני לא חושבת שיש לציורים האלו משמעות, זה שקר שאנשים מתכננים את הציורים שלהם". אמרתי שאם היא לא מתכננת את זה אולי זה אפילו אומר מה שהוא עוד יותר עמוק, על הנפש שלה. היא אמרה שאולי כדאי לי להפסיק לקרוא הגל כי זה קשה מדי למוח או מה שהוא כזה, לא זוכר בדיוק. כדאי לך להפסיק לקרוא הגל. אה. אמממ. התחלתי לחשוב על זה שהאפשרות לחיבור כנה איתה, בין התודעות שלנו, לא סבירה. הרגשתי בודד. התחלתי לחשוב על זה שאני מרגיש בודד. על זה שאולי כל הניסיון שלי למצוא מה שהוא מעבר הוא זה שגורם לי לסבול, שהדרך היחידה להיות מרוצה ולשמוח היא לקבל את העולם כמו שהוא, לא לחפש מה שהוא יותר טוב, לא לנסות להעמיק ולחקור. שזו הדרך היחידה למצוא שייכות. לוותר. להיכנע. אמרתי לעצמי שזה לא זה, שפשוט התאכזבתי מזה שהיא ספציפית, מי שהיא שחשבתי שיכולה להבין אותי, שיש מה להתעניין בה ובעולם הפנימי שלה, אומרת לי דברים כאלו. נעלבתי. תפסיק לקרוא הגל. הא. בימים קשים בעבודה, בהפסקה, אני קורא הגל. היא פעם ראשונה שאלה אותי מה אני קורא והתעניינה. אמרה שזה נשמע לה אלים, אמרתי שזה לא. שזה פילוסופיה. היא התעקשה, אמרתי שאולי זה ספר אלים פילוסופית והיא חזרה לעבוד. פעם שנייה היא שאלה בטון מזלזל, או יותר נכון, בטון שאני נפגעתי ממנו "מה אתה עדיין קורא את אותו הספר?" אמרתי בגאווה "כבר פעם שנייה". בכל אופן, נהייתי מאוד עצוב. בדרך חזרה הביתה ניסיתי לבכות באוטובוס, אבל לא יצא כלום. אוף, אני לא מבין. רגשות זה מוזר ואני לא מבין את עצמי. ש', הו ש'. אני חושב עלייך הרבה, במיוחד מאז שאני שומר על הבית שלך ועל החתולה שלך ומשקה את הצמחים שלך. ע' סיפרה לך שיש לי קראש עלייך, יותר נכון, אמרה שיש לי קראשים כל שני וחמישי. זה לא נכון בכלל. כבר שנתיים שלא הרגשתי ככה כלפי אף אחת. והיא גם אמרה לא' שהטרדתי מינית, וכנראה שגם לך. ושקרה שאמרתי את זה בגאווה. אני אמרתי לה "זה אחד הדברים שהכי קשה לי לספר עליהם, מה שאני הכי מתבייש בו ומצטער עליו. בבקשה אל תספרי על זה לאף אחד כי זה ממש אישי". והיא מספרת ומספרת שסיפרתי בגאווה. טוב. אני לא יודע. אני לא יודע מה זה גורם לך לחשוב, אבל שתדעי שעברו מאז שש שנים, ושאני אדם אחר. שאלו באמת המעשים שאני הכי מצטער עליהם ושאני מתבייש בזה מאוד. שעשיתי את זה כי היה לי קשה להבין שאני נפגעתי מינית וכל עוד לא הבנתי את זה על עצמי לא הייתה לי אפשרות להבין שאיך שאני מתנהג פוגע באחרות. ושתדעי שבשבילי להרגיש רגשות כאלו, להתרגש ממי-שהיא ככה, זה דבר מאוד נדיר. לא הרגשתי ככה כבר יותר משנתיים. אני מאוד מעריך אותך ואת חשובה לי. טוב לי במחיצתך, אני נהנה להקשיב לך ואני שמח מלחשוב עלייך. אלו דברים חדשים בשבילי, יותר נכון, שכבר הרבה זמן לא הרגשתי. את מעניינת אותי, אני רוצה לדעת עלייך יותר ואני רוצה שנתקרב. אני מוכן אם את רוצה, ואני רוצה אפילו בעצמי, שניקח את זה מאוד לאט. אני יודע שאמרת שאת לא מעוניינת כרגע בקשרים רומנטיים ומיניים, ובכן, זה בסדר כרגע. רק, תאמרי לי אם את חושבת שאין לזה סיכוי בעתיד, תאמרי לי אם את חושבת שאת לא מרגישה כלפי שום דבר ואם את חושבת שלא תרגישי כלום. ובכן, קחי את הזמן שאת צריכה, אני אחכה בנתיים. אבל בבקשה תאמרי לי כדי שאני אוכל לדעת אם להשאיר את הרגשות האלו בצד לפני שהם הופכים למה שהוא שיהיה יותר קשה בשבילי להתמודד איתו בהמשך.
טוב, זאת הטיוטה הראשונה למה שאני רוצה לאמר לך. אני אחשוב על זה עוד בהמשך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
