אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 10/2022
שני חלומות
חלמתי שק' ואני עובדים ביחד בגלידה ולוקח להם ביוגורט הרבה זמן לסגור וזה מתעכב עד חמש. ואני קולט שכבר יצאתי מהמשרת ועזרתי להם לשטוף אחרי זה ואני מנסה להבין איך לתקן את זה. בכל אופן אחרי זה אני מציע לק' שניסע אליה ואני אסיע אותה, אבל יש לה מעין קלנועית מגניבה שעומדים בה ואני נאחז באחד המוטות מבחוץ כדי שהיא תסיעה אותנו אליה. אני שואל אם אפשר להיכנס פנימה ממש והיא אומרת שלא, בצחוק?
אנחנו יורדים במורד ההר ובמקום לבית שלה אנחנו מגיעים לסוג של יישוב, שבדיוק יש בו רעידת אדמה ואנשים בורחים מהמבנים. היא רוצה ללכת עלזור להם כי אולי חברות שלה נמצאות שם, ואני אומר לה שאין טעם ושעדיף שנלך משם. אבל היא מתעקשת ואני מצטרף אליה. הכל היה שם חרב, וכולם היו אסופים ליד זרם חלש של מים. ק' רוצה להישאר שם, ואני אומר לה שאין כאן מספיק מים בשביל כולנו ושאנחנו חייבים ללכת מכאן. אבל היא מתעקשת שיש, ואני אומר שאני אמדוד את קצב זרימת המים, באמצעות כלי המדידה העתיק ביותר, האמה, אמת המדידה. יש איזו דרמה סביבה שיש בחור שמן וגדול מתלהב מהרעיון, נראה לי שהוא היה המנהיג של הניצולים. המים זורמים למעין אגם ומשום מה כדי למדוד את קצב הזרימה שלהם אני צריך לקפוץ לאגם. יש מדרגות מים זורמים בהן ואני רוצה לרדת בהן, אבל המנהיג לא מרשה לי. אז אני מחפש מי שהוא לתת לו את התיק והטלפון שלי כדי שלא יהרסו במים ולא מוצא. בסוף אני נזכר שאני בכלל שם בשביל ק', אז אני מחפש אותה לתת לה את הדברים שלי. כשאני מוצא אותה היא נראית שטנית וכשאינ מנסה להביא לה את הדברים שלי זה המטבע (שהראתי לה באחת הפעמים הראשונות דיברנו במציאות, אבל כשבאתי להוציא ואתו מהתקי בטעות הוצאתי קונדום וזה היה מביך) הגרמני משנת 1823. היא נראית כועסת עליי ואני מראה לה את המטבע ושואל אותה אם היא זוכרת אותנו בכלל. היא שונאת אותי וכל הבניינים מתחילים לעלות באש ואני מנסה לברוח משם. אבל כל החדרים מלאים באנשי מפלצות שרוצים לאכול אותיאש מפריעה לעבור בין החדרים כדי לצאת מהם. באיזה שהוא שלב המסדרונות מתמלאים באש והחדרים נהיים ציורים של חדרים וזה מטריד אותי בחלום.
בחלום השני הייתי בטיפול הקבוצתי והיו שם גם ק' וגם ש'. הן מתנשקות אחת עם השנייה ואני בהלם מזה. אני מקנא. ואז ק' מתנשקת עם מי שהוא אחר וש' ממש בוכה מזה ואני מנסה לנחם אותה. אחרי זה אנחנו הולכים לטיפול הקבוצתי אבל הוא בחדר 5 שיש בו בית-כנסת רפורמי וזה פתאום בית הספר שלמדתי בו. ההנחיות הן ללכת מכיסא לכיסא לכיסא ואני שואל למה ואומרים שזה חשוב כי אחרי זה נחזיק ידיים. זה לא הגיוני בעיני ואני מבין שהמטרה היחידה היא ללמד אותנו לעשות את מה שאומרים לנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
