אף-אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים, אף-אחד לא אהוב עד שכולם אהובים
אנשים רק מדברים על עצמם ולא על אחרים |
| 7/2023
הבנה וחלום
חלמתי שאני במעלית בבית הקודם. היו שם אנשים, והכפתורים של המעלית היו שבורים. זה הלחיץ אותי והתאמצתי כדי להשתמש בהם. האנשים דברו על למה לא מתקנים את הכפתורים של המעלית, ואני התחלתי להסביר להם שזה בגלל הרכוש הפרטי. זה כמו שסופרים שספר שייך להם מקבלים את כל הכסף על הספר ששייך להם. (מעניין שזה לא באמת נכון במציאות, מה זה אומר?)
כשהמעלית הגיעה למטה, היא הפכה לרכבת תחתית, וכשיצאתי ממנה היה שם סניף שופרסל. נסנכתי לשם, ואמא שלי ושווארץ היו שם. שווארץ אכל אוכל, אבל הוא הקיא. המוכרת אמרה שזה בגלל שהוא אוכל מהר מדי, ואני חשבתי שזה בגלל שהוא אוכל יותר מדי. אחרי שהוא אכל, ניסיתי לגרום לו להפסיק לאכול בלי שהמוכרת תשים לב, כי היא כל פעם אמרה לי שזה לא בגלל זה. אמרתי לאמא שלי שתלך להביא את האוכל שלו, והיא שאלה איפה הוא, וזה עצבן אותי שהיא לא יודעת את זה וזה מוכיח שהיא לא מאכילה את החתולים בכלל. אחרי זה נתתי לו לאכול עוד קצת אחרי שהוא הפסיק, והוא באמת לא הקיא.
_____
ציירתי עכשיו שעה גזע עץ; חלק מציור על נייר A4 שאני מצייר עם עיפרון גרפיט. הכתה בי הבנה שאם אני רוצה שהדברים שאני מצייר יהיו מדוייקים, דומים עד כמה שאני מסוגל לדברים שאני מדמיין, אני צריך לצייר יותר לאט, עם יותר סבלנות, עדינות וכוונה. זה מרגיש כל כך מובן מאליו וברור, אבל לא הבנתי את זה עד עכשיו. וזה כנראה ככה גם בכל שאר החיים. זו מרגישה הארה, כאילו הכל יותר ברור עכשיו. לקחת את הדבירם לאט, לעשות דברים עם כוונה. לתת חשיבות לכל קו של העיפרון, במקום לצבוע משטחים שלמים בתנועות מהירות וחזרתיות בבלי לשים אליהם לב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
