|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שוב, איך אתאר? תקראו
לפני חמישה ימים נפגשתי עם זוג חברות מהעבודה, ל' וד'. ד' עזבה כבר את העבודה, ול' תעזוב עוד בערך חודש. נסעתי עם ל' אחרי העבודה לבית-קפה קטן ופטפטנו על החיים וזה היה ממש כיף ומעניין. עד שהגיעה ד'. זה לא שיש לי בעיה איתה, אבל היא הביאה את העשב הירוק הארור הזה, ועישנתי. למרות שידעתי שזה יעשה לי רע. חשבתי גם על זה שאני לא רוצה לפספס, שאני רוצה להיות חלק מהסיטואציה. גם על זה שאני עובד, שאני לקראת הסיום של טיפול-היום, ומגיע לי קצת להשתחרר; וגם חשבתי על זה שאני לקראת הסיום של טיפול-היום ושאני צריך להוכיח לעצמי ולאחרים, לצוות הטיפוחלי, שאני עדיין צריך טיפול. בכל אופן, ממש דקה אחרי שעישנתי את זה התחיל לי התקף חרדה ופאניקה ממש קשה. התחלתי לחשוב שכל אדם שעובר רוצה להרוג אותי. דברים שאמרו התחברו לי לכל דבר אחר. חשבתי שהסיטואציה שקורת קרתה כבר אלף פעמים לפני ושכ רגע יכול ליהות שאני בעצם באותה הסיטואציה אבל בעתיד הרחוק. הלכתי לשירותים כדי להירגע, וכל הזמן פחדתי שעבר המון זמן ואני שם כבר שעות. הסתכלתי כל דקה על השעון לראות כמה זמן עבר ונלחצתי מזה שלא עבר הרבה זמן. כשחזרתי אמרתי שאני עייף ורוצה ללכת הביתה, ול' ליוותה אותי. בדרך עברנו ברחובות העיר הפחות סימפטיים והייתה שם חבורה של בני-נוער ערבים שעמדו ליד מכונית שחסמה את הכביש, ופחדתי שהם ירצחו אותנו. אבל לא קרה כלום, אלו היו רק החרדות שלי. לקחנו אוטובוס וכל הנסיעה פחדתי שאני אגע בל' באופן שיפגע בה מינית, פחדתי שהאינטיפאדה תחזור ומי שיעלה על האוטובוס יפוצץ אותו. ניסיתי למצוא דברים להגיד, אבל הייתי מאוד שקט ולא אמרתי כמעט כלום מהרגע שעישנתי את זה. הבנו שהנסיעה באוטובוס תהיה מאוד ארוכה, וירדנו ליד תחנת מוניות ולקחנו מונית. נהג המונית עשה סיבובים ארוכים בעיר כדי לקחת מאיתנו יותר כסף, ול' התווכחה איתו על זה. פחדתי שהוא יאנוס אותה, או שהוא יאנוס אותי, או שהוא ירצח אותי או אותה. פחדתי שזה כבר קרה ואני עושה שוב ושוב בחיים אחרים או בסיטואציות זהות את אותה הטעות שמובילה לאותו המוות ואונס. בחרתי "נבואות" ספציפיות כאלו ושמתי לב האם הן מתרחשות או לא, והן לא התרחשו. כשהוא הסיע אותי הביתה אחרי של' ירדה הוא דיבר בטלפון ואמר עליי שאני אהבל בערבית. הוא לקח מאיתנו בערך פי 3 ממה שהוא היה אמור לקחת.
ביום שאחרי זה נפגשתי בערב עם א' וחברים שלה, ק' ור'. נפגשנו בים והייתי עייף ועדיין מעורער מהלילה שעבר. אז לא דיברתי הרבה ; לא שזה שינה ממש, כי הם דיברו בעיקר ברוסית. הם שחו בים, וכשהם יצאו א' נצמדה עם האגן שלה לברך של ר' והוא הרטיט את הברך שלו וגירה אותה מינית ככה. אני גם היתי מזועזע, גם עצוב וגם קינאתי. אחרי זה נסענו לאיזור שיש בו בניין נטוש וישבנו על הגג שלו. כשא' ישבה עליו, הוא הפשיל את השמלה שלה, וכשהחזה שלה היה חשוף הוא שיחק בפטמות שלה. לא שמתי לב לזה עד שק' העיר את תשומת ליבי. אולי היה עדיף שלא הייתי שם לב. זה נראה מהצד שהיא נהנית, אבל אני לא יודע עד כמה היא הרגישה שהיא יכולה להגיד לא בסיטואציה הזו. ק' גילגל סיגריה, ועישנתי ממנה. היה בה שוב אותו עשב ארור. לא שמתי לב שיש אותו, וא' אמרה לי והפסקתי. יכול להיות שאיפה שהוא בתת מודע ידעתי את זה, כי ראיתי את הגריינד שלו בחוץ לפני זה. אבל בסיטואציה לא שמתי לב. זה היה ממש מעט ורק הייתי בלחץ לשעיים אחרי, שום דבר לעומת התקף הפאניקה של שמונה השעות שהיה לי ביום לפני. הדבר היחיד שעזר לי בשתי הסיטואציות היה להזרכז בנשימה, לשים לב למחשבות שלי ולזה שהן מחשבות ולא האמת המוחלטת. זה הרבה בזכות הכלים שלמדתי בטיפול היום. אני מקווה שדברים כאלו לא יקרו לי שוב. וגם קצת מקווה שכן, כלומר, אני אוהבאת ההתרגשות. אבל שהיא תהיה חיובית, ולא תוצאה של סמים, לא פחד מהמוות, אלא הנאה מהחיים. הגיע בחור שגר בבניין הזה, וביקש מאיתנו להחליש את המוסיקה. הוא אמר שכשנכנסו הוא שרק לנו, אבל לא שמענו. בכל אופן, מעט אחרי זה הלכנו משם, כי אמרתי שאני צריך ללכת לישון בבית כי עישנתי ועדיף לי להיות במקום שקט ורגוע. הסעתי אותם הביתה ואז נסעתי הביתה בעצמי.
אתמול אחרי העבודה חיכיתי לר' שתסיים עלבוד כי אמרנו שנאכל ביחד פיצה. לקח לה חצי שעה במקום רבע שעה שהיא אמרה, ובזכות זה ל' הגיעה. דיברנו. פחדתי שפגעתי בה, פחדתי שהיא לא תוכל להכיל את איך שהייתי. אבל היא הייתה בסדר גמור; סיפרתי לה על מה אני חוויתי בסיטואציה, והיא אמרה שמבחינתה הכל היה בסדר, פשוט שנהייתי מאוד לא תקשורתי, שלא דיברתי והיא שמה לב שמה שהוא מוזר מרגע שעישנתי את זה. זה הוריד לי אבן מהלב.
והיום סיימתי את טיפול היום. כבר אין שם אנשים שאני מחובר אליהם. היה לי עצוב, אני מפחד מההמשך. אני אמשיך לקבוצה טיפולית שם פעם בשבוע. אבל משום מה זה מרגיש לי כמו פרידה. סיומה של תקופה. היום כשסימנתי באפליקציה את המשמרות שלא אוכל לעבוד בהן השבוע, היו רק שתיים כאלו, המשמרות של ההיאבקות, ולא ולא שש כמו שהיה בזמן של טיפול היום. אני גם שמח על הזמן הפנוי שיתפנה לי, וגם מפחד מזה שלא ברור לי מה אני אעשה בו. אבל זה אתגר שאני מקווה לעמוד בו.
| |
פיווו איך לתאר אפילו? ווידוי
נפגשנו שוב, ביום רביעי שהיה. בהתחלה טיילנו שנינו והיה מקסים. עמדנו ליד האגם וזרקנו לתוכו מטבע והבענו משאלה. היא שאלה אותי מה ביקשתי ואמרתי שלא אומרים. היא שאלה אם זה קשור אליה ואמרתי שכן. שאלתי מה היא בקשה והיא אמרה שלא יהיו יותר מלחמות בעולם. היא שאלה שוב מה אני ביקשתי ואמרתי שהיא תנשק אותי. היא עשתה את זה. היא שמה לי קעקוע זמני על היד אחרי. הלכנו להיפגש עם חברים שלה. ישבנו אני, היא ועוד שני רוסים. התנשקנו הרבה והיא שמה עליי את הראש וכשהלכנו החזקנו ידיים והיא שמה את היד שלה בכיס האחורי שלי על התחת.
אתמול נפגשנו שוב. היה מוזר. קינאתי הרבה. היא התנשקה גם עם אחרים. בתחושה שלי היא הקדישה לי פחות תשומת לב מלאחרים. רציתי יותר. הרגשתי לבד. הם דברו הרבה ברוסית ולא הבנתי כלום. נסענו לים. היא שאלה אותי אם יש לי קונדומים וסיפרתי לה שאלו שהיו לי פגו תוקף לפני שבועיים ועוד לא קניתי חדשים כי חששתי שגם הם יפוגו תוקף שוב. כשהלכנו לקנות קולה וסיגריות קניתי קונדומים איתה. שחינו בים בעירום. התנשקנו קצת. היא התנשקה הרבה עם אחד האחרים, והשלישי רוב הזמן ישב בצד והיה מדוכא. אבל אני אמרתי לעצמי שלמרות שזה לא מושלם, זה יותר טוב מכלום. אני יכול ליהנות מתשומת הלב שלה כשהיא רוצה, ויכול ליהנות מהירח, מהרוח, מהריח של הים, מהקור הנעים של האוויר, מהחום הנעים של המים, מהגלים, מהמליחות. אבל הייתי עצוב. ורציתי ללכת משם. רציתי שנהיה רק שנינו ונדבר ונתנשק. וגם תהיתי על מה היא חושבת על גדול של זין. אם היא יודעת על זה שיש כאלו שהאורך שלו אצלם דומה בריפיון ובזקפה וכאלו שהוא מתארך משמעותית. תהיתי אם זה יוריד לה ממני, אבל החלטתי שזה לא חשוב. וניסיתי להאמין בזה. החזרתי את האנשים לבתים שלהם. כשהחזרתי אותה היא הציעה לי ללוות אותה לביתה והתנשקנו בחדר המדרגות עד שהמעלית הגיעה בחושך והתנשקנו במעלית וכשנפרדנו נישקתי לה את היד. והיא מעניינת אותי סך הכל. אבל זה לא הכל.
היום י' מהטיפול הגיעה לטיפול. למרות שביום רביעי מנהלת המחלקה אמרה לה שהיא מושעת ואז כשי' התווכחה איתה על זה היא אמרה לה שהיא לא תמשיך את הטיפול במחלקה וימצאו לה מסגרת אחרת. י' דברה איתי ורצתה שאני אכנס איתה בכניסה כי היא חששה שהשומרים לא יתנו לה להיכנס. ניסיתי לדבר איתה על זה ולהראות לה שזה לא יעשה לה טוב. אבל היא לא יכלה להקשיב, וכשאמרתי לה שאני אעשה את זה היא אמרה שהיא לא רוצה שיכנס איתה מי שהוא שמוריד אותה. אמרתי לה שאני פשוט דואג. היא הגיעה ולא דברה איתי היום כמעט בכלל. בכלל בשבועות האחרונים היא כמעט ולא מדברת איתי. אני לא יודע מה קורה איתה מעבר למעט שהיא מספרת. אבל אי אפשר לדבר איתה על רגשות. זה לא פועל. היא לא משתפת פעולה. והאמת, שגם בטיפול היא בכלל לא שתפה פעולה. היא צפתה שדברים יקרו מעצמם, אבל שהיא לא תעשה שום דבר בשבילם. וזה לא פועל ככה. בכל אופן, עצוב לי עליה. היא רצתה שאני אצלם את זה שהשומרים מוציאים אותה. אמרתי לה שאני אעשה את זה. אבל לא רציתי. ידעתי שזה לא נכון. וכשהיא הגיעה היום היא נכנסה לקבוצה אחרי שאמרו לה שהיא לא יכולה כי נגמר לה הטיפול. השיחה בינה לבין המנהלת הייתה במסדרון ורציתי להקשיב, והמנהלת אמרה לי שלא כדאי לי והקשבתי לה. היא נכנסה לקבוצה וכשהמטפלים הגיעו אמרו לה שהיא לא יכולה להיות בקבוצה גלל שהיא לא בטיפול יותר והיא התעקשה להישאר. בטלו לנו את הקבוצה. יצאנו החוצה והגיעו השומרים. במשך קצת יותר מדקה צילמתי אותה רבה איתם ולא רציתי לעשות את זה. זה גרם ללב שלי לפעום מהר וחזק, וזה הזכיר לי לצלם הפגנות ופחדתי והרגשתי שזה לא נכון. המנהלת אמרה לי להתרחק כי זה לא יעשה לי טוב ושזה מייצר סצנה. הקשבתי לה והלכתי למטבח אבל עדיין הצצתי על מה קורה. ק' ניסתה לדבר עם י' ולשכנע אותה לבוא איתנו למטה לחצר אבל י' לא הקשיבה. היא אמרה לי שכדאי לי לבוא איתה ולתת לי' לעשות את זה שלה ושזה לא שלי. היה לי קשה להשתנכע, אבל הבנתי שהיא צודקת ובאתי איתה. דברנו על זה. דיברנו על זה שיש אנשים שלא במקום שהם מוכנים לטיפול ושינוי. שזה עצוב אבל שאי אפשר לעזור לה. ממש רציתי לעזור לה, אבל אני לא יכול אם היא לא מדברת איתי בכנות. חשבתי לרגע שאנחנו חברים טובים, ואולי היינו. ואולי לא. ואולי זה היה רק זמני.
הגיע ש' שאני דלוק עליה. שאני אוהב אותה. ובכן, היא הציעה לי שנדבר שנינו סוף-סוף. לא יצא לנו לדבר כמו שצריך כבר כמה זמן. התחלנו מלדבר על ע' ועל דברים שהיא אמרה וש' אמרה שלא כזה זכור לה הדברים האלו, אבל שבאמת ע' דברה איתה כמו שהיא אמרה לי שהיא תעשה. משם לקחתי את זה לניסיון לומר לא מה אני מרגיש כלפיה. התחלתי, וקפאתי. עבר איזו דקה או שתיים והיא אמרה "פשוט תאמר את זה" ואמרתי. ניסיתי לומר את מה שכתבתי כאן לפני כמה זמן, ויצא מה שהוא דומה אבל לא בדיוק. היא אמרה שוב ושהיא פשוט ממש לא במקום של מערכות יחסים רומנטיות או מיניות או שום דבר שהוא לא אפלטוני כרגע. דברנו על זה שלהיות בנוכחות אנשים זה דבר שלוקח ממנה אנרגיות ועל זה שכשהיא מתרחקת אני תוהה האם זה בגללי או בגלל שהיא צריכה זמן לנוח ואם אני אדע שאם זה בגללי היא תאמר לי אני אהיה בסדר עם זה, והיא אמרה שהיא תאמר. נגולה אבן עצומה מליבי. אני שמח וגאה שהצלחתי (בעזרתה) לספר לה מה אני מרגיש כלפיה. לא חיכיתי עם זה עד שזה כבר לא יהיה רלוונטי כמו שעשיתי בעבר. לקחתי את היוזמה. במידה מסויימת. מבחינתי הייתי מחכה שניפגש שנינו שוב לא בטיפול. אבל זאת הייתה הזדמנות טובה. פספסנו את הקבוצה הבאה. המשכנו לדבר, יותר משעה וחצי. לא הכניסו אותה לקבוצה השלישית כי היא פספסה את השתיים הראשונות. אני הייתי בשלישית ודברנו על זה שקשה לנו לדבר. היה מתיש, וכבר כשהדענו לדיבור על דברים מסויימים אנשים שוב הסיטו את זה לדיבור על זה שקשה לדבר. לא משנה. אולי כן. לא יודע. או ש..?
בהמשך היום נפגשתי עם א' החברה הטובה. סיכמנו שלא נטוס ביחד לגרמניה. לה אין כסף. ואני לא רוצה. לא אמרתי לה את זה. היא מתישה אותי. עם ההתחרדות שלה. עם הקשר החולני עם האקס-שהוא-חבר-שהוא-שוב-אקס. קשה לי לראות אותה ככה והיא חושבת שביהדות היא תמצא את התשובה. זה לא יקרה בחיים. הבאתי לה את המתנה של בגדים שהזמנתי בשבילה וחלק קטן מהם היא לקחה כי הרוב היו גדולים. זה העליב אותי. היא רוצה שנחזיר אותם. אני אקנה לה חדשים במקום.
הלכתי להיאבקות למרות שכל היום שקלתי האם ללכת או שמא לאו. והיה לי מוצלח. המדריך לא היה וחששתי מזה. אבל היו ממש מעט אנשים והייתה לי אווירה טובה. לאחרונה אני מתאמן שם עם בחור שממש מוצלח בזה. הוא שאל אותי היום איך הגעתי להיאבקות. שמעניין אותו למה אנשים בוחרים לעשות דברים כואבים. לא ממש אמרתי, הוא אמרה על עצמו שהוא התחיל בשנות התשעים כי הוא היה בהרבה מכות בילדות. אמרתי שגם אני, ובהתחלה למדתי קונג-פו וקראטה. הוא אמר מה שהוא על זה שזה בקטע של כוחות על, או שאל. אמרתי שאז זה היה, עכשיו זה בקטע של להבין שאין דבר כזה כוחות על. אבל רציתי לשתף על הסיבה האמיתית. על הטראומות. על הפגיעה. ולא עשיתי את זה. היו שם עוד אנשים, וזו בערך פעם ראשונה שאנחנו מדברים ממש. אולי בעתיד.
בכל אופן, אני מרגיש עם כוח, אני גאה, אני עצוב. אני מבולבל, אני עייף. כל כך הרבה רגשות. סיימתי היום לראות דאונטון אבבי. עצוב לי. אני מתגעגע לש' ולי' ולא' החמודה שהתנשקנו, ועצוב לי על י' ועצוב לי על א' החברה הטובה. ואני עדיין מקנא, ועכשיו התכתנו וכנראה שניפגש מחר בפארק כי היא שכחה בתיק שלי את השעון שלה כשהיא שמה אות שם לפני הכניסה בעירום למים. הכל כל כך מורכב, אבל גם פשוט. ופשוט שזה מורכב ומורכב שזה פשוט.
| |
מוזר
אז הכרתי לפני ארבעה ימים ביום ראשון חבורה של בנות נוער. הייתי שם עם י' וע' וע' רצתה לדבר איתן. היא התביישה מדי אז אני עשיתי את זה. י' נעלמה אחרי מעט זמן ולא שמתי לב וזה היה לי עצוב וגרם לי להרגיש בודד כשחזרתי הביתה. ע' הלכה אחרי שעתיים בערך ואני נשארתי איתן עוד שלוש שעות. הן חמודות ומצחיקות ומזכירות לי את התקופה שלי בחטיבה וזה עצוב ונוסטלגי ומפחיד כי הן גם יפות ובנות 14-16. אבל יש שם גם מי שהיא בת 20 ששמה מתחיל בא'. כבר פעם שעברה שנפגשנו חשבתי שיש שם מה שהוא. הפעם השתכנעתי. הנה רשימת הדברים:
- היא חבקה אותי חיבוק מאוד חם וארוך ונאנחה-שמתי את הראש שלי על החזה שלי כששכבנו (לא סקס) בפארק והיא שחקה בשיער שלי וכזה שמה את היד שלה מסביב לצוואר שלי וקצת חנקה אותי -היא בקשה שאני אעשה לה מסאז' ועשיתי את זה והיא אמרה שזה נעים -ביקשתי ממנה שהיא תעשה לי מסאז' כשהיינו ברכבל עם אחותה והיא הרימה לי את החולצה מעל לכתפיים ועשתה לי מסאז' ואמרתי לה שזה נעים (מה שגם הביך אותי וגם הלהיב אותי) -היא שמה את הראש שלה בחיקי ושיחקתי בשיער שלה והיא שמה את היד השנייה שלי על הבטן שלה והחזיקה אותה -היא נתנה לי את המספר שלה -היא ציירה עם גיר שמשות בכל מקום אז ציירתי לה ירח על אמת ימין ואמרתי לה שזה אני והיא אמרה "אם אתה ירח זה אומר שנאחנו צריכים להיות זוג" ואמרתי שזה נכון ולזה התכוונתי, והיא חייכה. -היא חבקה אותי והרמתי אותה קצת והיא רצתה שאני ארים אותה גם מהרגליים באחיזת פצועה ועשיתי את זה והיא צחקה והיה כיף
| |
סיפור ומכתב
ישבתי עם ק' אחרי המשמרת. היא סקרה אותי כבר כמה זמן; יש אנשים שיש להם הבעה שאומרת שיש מאחוריה מה שהוא מעניין. רציתי להראות לה זוג מטבעות ישנים שאני נוסע איתי. בטעות הוצאתי מהתיק קונדום במקומם, כי לשניהם יש עטיפת פלסטיק מרובעת. היה מוזר, החזרתי אותו ומצאתי אותם. היא התעניינה ואמרה שרואים שאחד יותר חדיש מהשני כי יש עליו עיטורים של ארט נובו. שאלתי אותה אם היא מציירת, אמרה שכן. היא התקשתה למצוא ציורים שלה בטלפון ובנתיים הראתי לה רישומים שלי במחברת. אמרה שכדאי לי להחליף עט לפיילוט 0.4 ושאני אמשיך לצייר, מלבד זה לא אמרה דבר כשביקשתי הערות. בסופו של דבר היא מצאה ציור שלה ואמרתי שאני רואה שהדמות עוברת מהחושך אל האור, פרט עובדתי על הציור. היא אמרה "אני לא חושבת שיש לציורים האלו משמעות, זה שקר שאנשים מתכננים את הציורים שלהם". אמרתי שאם היא לא מתכננת את זה אולי זה אפילו אומר מה שהוא עוד יותר עמוק, על הנפש שלה. היא אמרה שאולי כדאי לי להפסיק לקרוא הגל כי זה קשה מדי למוח או מה שהוא כזה, לא זוכר בדיוק. כדאי לך להפסיק לקרוא הגל. אה. אמממ. התחלתי לחשוב על זה שהאפשרות לחיבור כנה איתה, בין התודעות שלנו, לא סבירה. הרגשתי בודד. התחלתי לחשוב על זה שאני מרגיש בודד. על זה שאולי כל הניסיון שלי למצוא מה שהוא מעבר הוא זה שגורם לי לסבול, שהדרך היחידה להיות מרוצה ולשמוח היא לקבל את העולם כמו שהוא, לא לחפש מה שהוא יותר טוב, לא לנסות להעמיק ולחקור. שזו הדרך היחידה למצוא שייכות. לוותר. להיכנע. אמרתי לעצמי שזה לא זה, שפשוט התאכזבתי מזה שהיא ספציפית, מי שהיא שחשבתי שיכולה להבין אותי, שיש מה להתעניין בה ובעולם הפנימי שלה, אומרת לי דברים כאלו. נעלבתי. תפסיק לקרוא הגל. הא. בימים קשים בעבודה, בהפסקה, אני קורא הגל. היא פעם ראשונה שאלה אותי מה אני קורא והתעניינה. אמרה שזה נשמע לה אלים, אמרתי שזה לא. שזה פילוסופיה. היא התעקשה, אמרתי שאולי זה ספר אלים פילוסופית והיא חזרה לעבוד. פעם שנייה היא שאלה בטון מזלזל, או יותר נכון, בטון שאני נפגעתי ממנו "מה אתה עדיין קורא את אותו הספר?" אמרתי בגאווה "כבר פעם שנייה". בכל אופן, נהייתי מאוד עצוב. בדרך חזרה הביתה ניסיתי לבכות באוטובוס, אבל לא יצא כלום. אוף, אני לא מבין. רגשות זה מוזר ואני לא מבין את עצמי. ש', הו ש'. אני חושב עלייך הרבה, במיוחד מאז שאני שומר על הבית שלך ועל החתולה שלך ומשקה את הצמחים שלך. ע' סיפרה לך שיש לי קראש עלייך, יותר נכון, אמרה שיש לי קראשים כל שני וחמישי. זה לא נכון בכלל. כבר שנתיים שלא הרגשתי ככה כלפי אף אחת. והיא גם אמרה לא' שהטרדתי מינית, וכנראה שגם לך. ושקרה שאמרתי את זה בגאווה. אני אמרתי לה "זה אחד הדברים שהכי קשה לי לספר עליהם, מה שאני הכי מתבייש בו ומצטער עליו. בבקשה אל תספרי על זה לאף אחד כי זה ממש אישי". והיא מספרת ומספרת שסיפרתי בגאווה. טוב. אני לא יודע. אני לא יודע מה זה גורם לך לחשוב, אבל שתדעי שעברו מאז שש שנים, ושאני אדם אחר. שאלו באמת המעשים שאני הכי מצטער עליהם ושאני מתבייש בזה מאוד. שעשיתי את זה כי היה לי קשה להבין שאני נפגעתי מינית וכל עוד לא הבנתי את זה על עצמי לא הייתה לי אפשרות להבין שאיך שאני מתנהג פוגע באחרות. ושתדעי שבשבילי להרגיש רגשות כאלו, להתרגש ממי-שהיא ככה, זה דבר מאוד נדיר. לא הרגשתי ככה כבר יותר משנתיים. אני מאוד מעריך אותך ואת חשובה לי. טוב לי במחיצתך, אני נהנה להקשיב לך ואני שמח מלחשוב עלייך. אלו דברים חדשים בשבילי, יותר נכון, שכבר הרבה זמן לא הרגשתי. את מעניינת אותי, אני רוצה לדעת עלייך יותר ואני רוצה שנתקרב. אני מוכן אם את רוצה, ואני רוצה אפילו בעצמי, שניקח את זה מאוד לאט. אני יודע שאמרת שאת לא מעוניינת כרגע בקשרים רומנטיים ומיניים, ובכן, זה בסדר כרגע. רק, תאמרי לי אם את חושבת שאין לזה סיכוי בעתיד, תאמרי לי אם את חושבת שאת לא מרגישה כלפי שום דבר ואם את חושבת שלא תרגישי כלום. ובכן, קחי את הזמן שאת צריכה, אני אחכה בנתיים. אבל בבקשה תאמרי לי כדי שאני אוכל לדעת אם להשאיר את הרגשות האלו בצד לפני שהם הופכים למה שהוא שיהיה יותר קשה בשבילי להתמודד איתו בהמשך.
טוב, זאת הטיוטה הראשונה למה שאני רוצה לאמר לך. אני אחשוב על זה עוד בהמשך.
| |
נפגשתי עכשיו עם חברת ילדות שלא היינו בקשר הרבה זמן. מ'. אנחנו נפגשים בערך פעם בחודשים בחודשים האחרונים אחרי שחידתי איתה את הקשר. זה ממשיך להיות מוזר. אני בעיקר מרגיש את האינטימיות והקרבה שפעם היו ועכשיו אין. אני לא יודע מה לעשות עם זה. אני מרגיש שאני רוצה להיות ממש קרוב אליה, ולא יודע איך. אני נזכר ברגעים שהיינו ביחד במיטה והתכרבלנו ומתגעגע. אני מתגעגע לדרמות ולאנשים שהיו מסביב. אולי זאת הייתה טעות לחדש את הקשר. ואולי לא, אולי זה דווקא בריא. אני לא יודע. אבוי.
| |
מוטיבציה
יש לי הרבה מוטיבציה לעשות דברים בשבועות האחרונים. בין אם אלו פרויקטים פוליטיים, להיכנס לכושר, לקרוא ספרים שמעניינים אותי ולא רק בשביל התואר, לבשל דברים בשביל הכיף ולא רק מתוך הכרח, אין מלא במוטיבציה ורצון לעשות דברים. ועדיין יש דברים שעומדים בפני. דיברתי על זה עם המטפל שלי, ואני חשוב שדבר מרכזי שעומד בפני זה שאני לא מכיר אנשים לעשות איתם את הדברים האלו, וזה דבר מאוד משמעותי בשבילי לעשות דברים עם אנשים אחרים ולא לבד. חוויה שחוזרת על עצמה היא שאני מספר לבן-הזוג שלי שיש איזה רעיון לפרויקט או תוכנית שאני מתלהב ממנו ואני רוצה לעשות אותו, והוא מזלזל בזה, חושב שזה לא מוצלח, לא רוצה לקחת חלק בזה. כמו כדי להוכיח את זה, זה קרה גם אתמול. הצטרפתי לIWW, איגוד העובדים הבין לאומי, ששואף שכל העובדים בעולם יהיו חברים בו. עד כמה שאני יודע, אין חברים בו בישראל, ואני רוצה להביא אותו לכאן, כי אני באמת מאמין בו והוא גדל בקצב מטורף לאחרונה. בן-הזוג שלי גם זילזל בזה, וזה מאוד מתסכל אותי ומייאש אותי ומציא לי את הרוח מהמפרשים, כי כעיקרון יש לנו את אותן העמדות, ועדיין זה האופן שבו הוא מגיב.
אני כבר שנים רוצה לקרוא את הקפיטל של מרקס. וכל פעם אני מציע לבן-הזוג שלי שנקרא אותו ביחד, והוא לא מעוניין. היום הצעתי לאביב שנקרא אותו ביחד, והיא הסכימה. נפגשנו אתמול וקראנו כמה עמודים, ובאמת, זה ספר מדהים. בחמישה עמודים היו שלושה רעיונות מדהימים שמעולם לא חשבתי עליהם. היום ניפגש שוב לקרוא אותו.
| |
שלוש שנים לקשר
היום, בדיוק לפני שלוש שנים, התחלתי להיות עם בן-הזוג שלי. אז הייתי בטוח שהוא אישה, אבל זה כבר סיפור אחר. הכרנו בקבוצת חברים, היינו פעילים פוליטיים, לפחות כל שבוע הסתובבנו ברחבי העיר, הדבקנו פוסטרים מהפכניים בקבוצה שהלכה וגדלה מדי שבוע והצטרפו אליה יותר ויותר אנשים. כפי שהסתבר לי במהלך השנים, הרבה מהזמן ההוא הוא די שנא אותי, הייתי טרנספוב אליו.
היום ההוא היה קסום בעיני. בכלל לא חשבתי שלזה זה הולך. הכישורים החברתיים שלי לא מפותחים במיוחד, הולך ומסתבר לי במהלך השנים. נשארנו לבד אחרי עוד יום של פעילות פוליטית, שכלל גראפיטי, פוסטרים, חלוקת אוכל אולי, שיחות מעמיקות בנושאים מנושאים של כלכלה, פוליטיקה, האפרטהייד, מהפכות העבר והעתיד, תת-תרבויות, יחסים תוך קבוצתיים, קבוצות סוציאליסטיות אחרות. דיברנו, זה היה כיף. הוא הזמין אותי לבוא אליו הביתה לראות פרק מהסדרה באפי ציידת הערפדים. באתי אליו. בכלל לא חשבתי שזה מה שהוא מעבר לחברי. בהתחלה לא אהבתי את הסדרה במיוחד, אבל המשכנו לראות אותה והתחלתי לאהוב אותה עם הזמן, כמו שהתחלתי לאהוב אותו. זה היה ערב קסום בשבילי, ואני מתגעגע לזה.
זה לא שעכשיו לא טוב לי. כן טוב לי, ואני אוהב אותו. אבל כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי להתרגש במיוחד. הרגשתי עלוב ואומלל, לא מתרגש, לא שמח, לא משנה מה אני עושה מוטרד ועסוק בדברים אחרים, פחות מהנים.
אני מאוד רוצה לחזור להיות פעיל פוליטית. הוא לא. אני רוצה לברוח מכאן כמה שיותר מהר. הוא לא. אני נהנה לדבר ולהעמיק בהיסטוריה, פוליטיקה, פילוסופיה, הוא לא. אני רוצה לשבת בדשא ולקרוא ביחד ספרים, הוא לא. הוא לא. הוא לא. הוא לא. למה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
