רוצים לדעת מה קורה? תקראו!

טוב,

אז כיוון שלא היינו פה שלושה שבועות, נספק תקציר לפי מאורעות חשובים:

סופ"ש 1-3 במאי- ביקור דיי ספונטני בזלצבורג אני, אסף ואורי. ביום רביעי בלילה החלטנו וקנינו כרטיסי רכבת (באיירן טיקט, עולים פחות ככל שנוסעים יותר אנשים ביחד). גם הצלחנו להזמין לילה אחד באכסניה בעיר. הלילה הבא כבר היה מלא והחלטנו לתת הזדמנות ואם נהנה- נישאר עוד יום. כיוון שכשהגענו לאכסנייה דלפק הקבלה היה סגור (עובד איזה שעתיים בבוקר וכמה שעות בערב) השארנו שם את התיקים ויצאנו לתור את העיר. 

התחלנו בזה שקנינו זלצבורג קארד, שמאפשר כניסה כלולה לכל האטרקציות של המקום, כולל נסיעה חופשית בתחבורה ציבורית (ממש משתלם!). עשינו סיור במבצר שמופיע על כל הגלויות של העיר, שזה מקום מאוד מרשים כשלעצמו וגם נורא נחמד לראות ממנו את כל העיר. למבצר אפשר לעלות ברכבת עם שיפוע מטורף, או ברגל. כמובן שעלינו ברכבל וירדנו ברגל. פחות מומלץ לבחור בדרך ההפוכה, אלא אם יש לכם כוח ברגליים וברצון :)

אחרי הטירה סיירנו בכנסיות עתיקות ואפילו נסענו לגן החיות של העיר (אל תשאלו אותנו איך הוא, כי מסתבר שהוא נסגר הרבה יותר מוקדם ממה שכתוב בברושור, ככה שרק נסענו לשם, וחזרנו). סיימנו במנוחה על גדות הנהר. 

אם במינכן התלוננו שהכל נסגר ב-8 הרי שהיא העיר הגדולה ליד זלצבורג, שם ב-6 כבר אין עם מי לדבר. 

למזלנו, כשחזרנו למלון לקבל את החדר, שידרגו אותנו בחינם ככה שקיבלנו חדר באגף של המשפחות. בבוקר כשבאנו לדבר עם הפקידה היא אמרה שקבוצה ביטלה, ולכן התפנה חדר של ארבעה ויכולנו להישאר ללילה נוסף. אחרי ארוחת בוקר אירופית שיותר קרובה למילה "הישרדות" מאשר למילה "קולינריה" יצאנו לעוד יום של נצל- ככל- יכולתך את הזלצבורג- קארד (בהשפעת המסורת הפרסית, כמובן). אז נסענו לאטרקציות היקרות של אותו הבוקר שהיו איזשהו הר שהוא חלק מרכס האלפים ויש אליו עליה ברכבל. העלייה הייתה חוויותית בפני עצמה כי היא הייתה ארוכה נורא, מפתיעה נורא ומלאה בנופים ובערפל. כשהגענו למעלה ראינו קצת שלג, צפינו על האזור, שתינו שוקו חם וירדנו למטה. בקיצור- מומלץ כשיש יותר שלג ואפשר לגלוש או כשממש חם ואפשר להנות מהנוף בלי שהאף מאיים ליפול מכל משב רוח).

משם נסענו למוזיאון לאומנות מודרנית (בחיי שלא הרגשתי שהייתה שום אומנות, וגם שום דבר מודרני). התערוכות היו מזעזעות וכללו נשים שצלובות כך שגופה חצויה של חזיר מפרידה ביניהן לבין הצלב, ועוד כהנא וכהנא הצגות מזוויעות שעושות שימוש בעיקר בגוף הנשי.

המשכנו לבית של מוצארט, שכל חנות בעיר סוגדת לו בדרך משונה אחרת ואפילו עשינו שיט לאורך הנהר.

אחרי שניצלנו את הכרטיס החלטנו לחפש את המבשלה של שטיגל, אך היא הייתה ממוקמת רחוק מכדי להגיע אליה לפני 6 בערב ככה שדחינו את זה למחרת. אחרי שכבר איבדנו תקווה לגבי התרבות הקולינרית המקומית, שכללה בעיקר פיצה ופסטה,  הלכנו (בהמלצת הפקידה בקבלה של האכסנייה) לאכול במסעדה מקומית שהייתה מעולה והחזירה לנו את התקווה במין האנושי.

למחר נסענו לאגם שנקרא קימסי, אך בגלל שמזג האוויר לא היה לצידינו לא ניצלנו את האטרקציה המרכזית שלו שכללה איזו טירה שממוקמת על האי באמצע האגם, וכך, חזרנו למינכן עם רטובים אך מרוצים :)

בשבוע שלאחר מכן ציינו את יום הזיכרון ולמחרת את יום העצמאות בחגיגה מאוד מכובדת ויפה עם הופעה של "הכל עובר חביבי" שבאמת נשארו נורא מוכשרים והרמוניים גם אחרי 30 שנה... חגיגות יום העצמאות גם כללו על האש שארגנו בעצמנו במעונות והיה מוצלח ביותר, ועוד "יום ישראל" שעיריית מינכן ארגנה ב-15.5. בקיצור, אם חשבתם שבישראל חוגגים את יום העצמאות- הרי שבגולה הוא נחגג פי 3!

זהו, בין לבין אנחנו בעיקר מנסים להדביק את הקצב בלימודים ולהתפלא בכל פעם מחדש מהחופש שנמשך גם לתוך יום ראשון, ככה שזה מעביר את רוב זמננו... :)

עד הפעם הבאה,

!Auf Wiedersehen

אסף וחופית :)