Super Girl
ומה שלומך היום? |
| 10/2014
כבשה שקופה
אני לא יודעת למה רק עכשיו אני מבינה את הכאב שהייתי אמורה להרגיש בתור ילדה בת 8, שפתאום הייתה צריכה להתחלק בתשומת הלב וחיזוקי האגו עם ילדה נוספת, קטנה בדיוק כמו שהיא הייתה בעצמה, טוב, עד שגדלה. אני לא יודעת למה פתאום אני מרגישה דקירה קטנה בלב כשאמא אומרת ''ששיר תשלח לי הודעה או הקלטה קולית'' באפליקציית הודעות מפגרת. זה לא עושה לה טוב באותה מידה אם אני אכתוב לה הודעה או הקלטה קולית? אחותי הקטנה עם התשובות השנונות והמצחיקות שלה, עם הידע המורחב והדפוק שלה מקופסת הפח בסלון, עם הפרצוף הקטן הזה והעיניים הכחולות האלה שתמיד מחמיאים לה עליהם ונשאבים לטקסטורות שבתוכם. אני כמו הכבשה השחורה של המשפחה, רק לא. אני הכבשה השקופה במשפחה. אני לא יודעת אם אני נחשבת בכלל חלק מהמשפחה הזו. לא יודעת למה זה מעצבן אותי כששולחים לי תמונות נוף מאיטליה ושנייה אחרי כתוב ''תראי לשיר''. לא יודעת. לא אכפת לי אפילו, לא אכפת לי וזה מעצבן אותי, מעצבן אותי שלא זכיתי לגדול במשפחה חמה ואוהבת, מעצבן אותי שיכול להיות שזה מה שהפך אותי למי שאני היום, מעצבן אותי. מגיל 10 אני זוכרת אותי, בוכה במדרגות מתחת לבית כי רבתי עם אמא וסופרת לעצמי, ''רק עוד שמונה שנים, עוד שמונה שנים ואני אעזוב את הבית''. ילדה בת 10 לא צריכה לחשב לעצמה את זמן המאסר. עד היום הספירה הזו מלווה אותי, בתור ילדה בת עשר לא הבנתי שגם בצבא אני אחזור אל אותו בית כלא. הייתי בטוחה שיום אחד אני אעבור מכאן ואנתק איתם את הקשר אז אפילו לא הזיז לי אם אבא היה צועק עליי או אמא הייתה סוטרת לי. רק אותה מנגינה של ספירת השנים ריחפה לי בראש. ''עוד כמה שנים תעופי מכאן, תתעלמי''. אחרי שניתקתי את הקשר עם אחי הגדול הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה עם אחותי הקטנה, הבטחתי לעצמי שאני אהיה האחות הכי טובה בעולם ואני תמיד אדאג לה ואנגב לה את הדמעות ואחבק אותה ואהיה שם כדי להקשיב לה. יודעים מה? Fuck it. לא כל המשפחות חמות ותומכות ובנויות איתן. גם לי יש עיניים כחולות.
| |
| כינוי:
Eleanorigby_
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
