למדתי לשרוד את החיים. ובנוסף למדתי איך להתמודד עם מצבים מסויימים.
ובטח ובטח, יודעת לשמור על האופטימיות שלי, כי רק בזכותה אפשר להמשיך.
כחתולת רחוב, אני יודעת בוודאות שבסופו של יום אני תמיד אנחת על הרגליים.
אולי אני קצת אפצע בדרך, אולי אהיה חבולה, אך בסוף סוף אעמוד על רגליי ואצא מחוזקת.
והידיעה הזו עוזרת לשמור על האופטימיות, וגם על השפיות.
השבוע היה אחד המטלטלים עבורי, ועל אף זאת ברגע שאני יודעת בדיוק מה עליי לעשות.
ברגע שאני מנפה את כל רעשי הרקע, רעשי הסביבה, וגם קצת את הרעש שלי אני מתחילה לפעול בדרך הנכונה .
ופתאום אחרי כל הימים הקשים הללו, רואה איך דברים עומדים להתגלגל ואילו פעולות עליי לעשות.
עצם הידיעה שמעבר לכך לא נמצא בידי, מרגיעה אותי, עד למאוד.
מנסה להעביר גם לילדי את המסר, כי אין לפחד מה"מה יקרה" "מה יהיה", כי אם אנו יודעים שאנו פועלים באופן הנכון, אז התוצאות לפעולות כבר אינן בידיים שלנו. ומכאן בדרך כלל דברים מתגלגלים כפי שהם צריכים ואמורים להתגלגל.
מסתכלת טוב טוב במראה, ורואה שגם הפעם, אני נחתתי על רגליי, שוב קצת פצועה, וחבולה, אך בסך הכל בסדר..
נו, אז בלב שגם ככה מלא בצלקות, יש עוד שריטה אחת קטנה, זה כבר לא ממש משנה את התמונה.
אחרי שבדקתי, וראיתי שהכל בסך הכל די בסדר, התחלתי לפעול, יודעת מה עליי לעשות, ופועלת במהירות הקול.
מקווה שהשבוע הקרוב יהיה קל יותר, ובינתיים אני אלקק את פצעי, ואתן גם להם להגליד.
וגם מהסיבוב הזה תשאר רק צלקת קטנה שתזכיר לי תמיד מה עבר עליי.
וממה עליי להזהר בעתיד, ועדיין מחוזקת, ויודעת שעשיתי נכון מי אמר שלהתגרש זה תהליך קל?
מסתכלת לשמים, ואומרת תודה לקוסמוס, שנתן לי כאלו כוחות.
שגם בימים הכי קשים שיש, אני יכולה לראות את השמש שבשמים, ואת צורות העננים היפות המעטרות אותם, ואומרת תודה על כך שאני זוכה לראותם.
שבת שלום חבריי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
