איזה כיף שיש לי מקום שאני יכולה לשטוח בו את תחושותי מבלי לחשוב פעמיים.
מקום שמאפשר לי לספר את הסודות הכי כמוסים שלי, בלי שום צנזורה ומבלי לחשוש שמא זה עלול לחזור אליי כמו בומרנג.
בשעות הערב, משילדי איחרו לחזור מהבילוי אצל משפחתי, והדייט האמור, נו, הוא לא הגיע...
הבחור "נרדם", שלח הודעה כי ישן, ואם אפשר לקבוע למחר.
הרי גם אתם יודעים שלא ממש "חיכיתי" לפגישה עמו, כך שמבחינתי זה היה ממש בסדר.
יצאתי לטיול עם הכלבה, והרגשתי איך ה"חמוד" "קורא" לי במחשבותיו עליי.
כן, יש לי מעין תכונה כזו, להרגיש מתי אדם שיקר ללבי חושב עליי רוצה לתקשר אתי.
ככל שנקפו השעות, מצאתי עצמי חשה אותו לידי, מרגישה אותו יותר ויותר.
חשה את מגעו על גבי, חשה את שפתיו מנשקות אותי.
ואט אט ממלאה אותי תחושה של פרפורים בחזה ותשוקה למגע ולחיבוק.
נכנסת למיטה לישון מספר פעמים, ובכל פעם שעוצמת את עיני חשה את נשימותיו לידי... אין הזוי מכך.
מרגישה כיצד נישק אותי, וכולי הופכת לביצה.
נשיקות מלאות תשוקה, נשיקות רכות, נשיקות אינטימיות ברמה אחרת, כאלו שלא רוצים שלעולם יסתיימו.
ובכל פעם שהיינו מפסיקים, אחרי כמה דקות של הסדרת הנשימה חוזרים לסורנו ומתנשקים שוב עד אובדן נשימה.
לפני שפגשתי בו הייתי נסיכת קרח במשך המון זמן.
אני ממש לא מדברת על סתם נסיכת קרח, אלא כזו שלא זכרה מתי עשתה סקס לאחרונה..
ובטח ובטח לא זכרה מה הן נשיקות אמיתיות כיצד הן גורמות להחסיר פעימה.
כל מי שרק ניסה לגעת בי, להתקרב אליי ברח מיד, והזיז ממני ידיו כנשוך נחש.
פרח אל תגע בי, היה כאן!!
ה"חמוד" באיזו דרך פלא, הצליח בדרך לא דרך להפוך אותי לביצה הזו שאני כרגע .
לשמחתי אני בספק רב אם אחוש כך שוב כמו ביצה כמובן .
מנסה להזכר בפעם האחרונה שחשתי תחושות כאלו, ואם לאמר את האמת לא מצליחה להזכר.
למיטב זכרוני אפילו עם הפרוד שלי לא חשתי כך אי שם לפני כ-20 שנה.
מדהים לחשוב, שכנערים/ות צעירים/ות , אנו חווים את התחושות הללו בעוצמות שונות ולא מבינים את פשרן.
ואילו היום, אני אפילו לא מצליחה להרדם, שלא לדבר על המחשבות שלא מפסיקות להתרוצץ.
עוצמת עיניים ומרגישה אותו כאן לידי, עוצמת עיניים ומרגישה כיצד הוא אוחז בגופי.
ואפילו שהכל כבר כובס ונשטף, מריחה את ריחו.
מרגישה כיצד אנו שוכבים לישון ביחד, כפיות ולא מצליחה להרדם.
מתגעגעת למגע, מתגעגעת לאינטימיות הזו שנוצרה יש מאין.
כמהה למגעו, לריחו, לתחושה של ידו על גבי, לתחושה של ליטוף העורף.
מבינה כי זו לאו דווקא אהבה/התאהבות כי אם תשוקה, תשוקה חזקה מאין כמותה.
כזו שלא חוויתי קודם בחיי, ומבינה כי אני חוששת שלא ארגיש כך שוב.
פוחדת לשחרר את הרגשות הללו, נוצרת אותן חזק כדי שחלילה לא אשכח, לא אשכח כיצד חשה אישה.
ואז השאלה הבלתי נמנעת, עולה וגואה בי, אולי כדאי לשחרר, כדי לתת מקום למשהו אחר.
או רחמנא לצלן לתת מקום למישהו אחר??
הרי הכל היה כל כך סגור, כל כך נעול, ובא מישהו וכאילו פתח את המנעול, ואז הלך לבלי שוב.
איך אני בכלל יכולה לחשוב על כך ששוב מישהו יתקרב, איך שוב אאפשר את המגע הקרוב הזה.
אולי אני נוצרת את כל התחושות התשוקות והרצונות כדי שתהיה לי סיבה כל כך טובה, לנעול שוב את הכל על מנעול ולזרוק את המפתח לים, כדי שחס וחלילה לא אפגע שוב.
איך שוב אוכל לתת למישהו, לפתוח את אותה התיבה שנקרית "התוהה" .
כיצד אוכל שוב להרגיש כל כך נחשקת אהובה ורצויה.
ככה כמו שאני באמת, כמו מי שאני באמת, בלי מסכות, בלי הצגות, בלי פחדים, ובלי חששות.
ועכשיו עושה כמותו, קוראת לו במחשבותי לשוב ולבוא, יודעת שזה לא יקרה, על כן לא באמת "מזמנת".
על אף שבחלומי, אני רוצה אותו על סף דלתי, מחכה רק לי!
והכי שמחה, שהוא לא קורא את המילים האלה.
מוצאת את עצמי שוב מודה לו, והפעם מודה לו על שעזר לי לחוש אישה!!
אישה נחשקת, אישה נאהבת, אישה איתה היה טוטאלי לחלוטין.
מאחלת לעצמי לשוב ולחוש כך, לדעת שוב מה היא תשוקה.
והכי מכל, לדעת שאני יכולה, אם רק אשאיר את החששות והפחדים מחוץ לדלת אולי אבל רק אולי, זה יקרה שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
