התוהה

 תקופת הקיץ עומדת להסתיים, אני בסוף כוחותי אחרי כמעט חודשיים עם הילדים פרט להפוגה קלה. 

ומותק כמיטב המסורת, ממשיך בהתעללות מרחוק. 

אחרי שהילדים בילו איתו חופשה בת 4 ימים, הוא חזר לסורו. 

כחלק מחיינו המשותפים, כיוון שמותק הוא איך לומר בעדינות די עצלן, נקלענו לחובות גדולים. 

כפי שכבר חלקתי עמכם, אני לקחתי על עצמי בנק אחד, בו החוב היה גבוה בכ-20,000 ש"ח מהבנק השני. 

ולו רק, כיוון שכל קשר בין מותק לבין אחריות הוא מקרי בהחלט.... 

כך חולפים החודשים מאז עזבתי, ומאז הוא עזב את חדר הגישורים והבנק עליו הוא אחראי טרם טופל. 

מסתבר כי ביום שישי התקבל מכתב מעו"ד, בנוגע לחוב, קיבלתי ממותק הודעה כדלהלן: "התקבל מכתב מעו"ד בנוגע לבנק, אני מודע למכתב הזה, המתנתי לו, בנק זה נמצא תחת אחריותי הבלעדית." מבקשת לקבל העתק מהמכתב ומגלה כי בתוך 21 ימים יש להסדיר את החוב, אחרת ינקטו תהליכים של הוצל"פ. 

כיוון שאני אחראית על חוב גדול, ומחזירה בכוחות עצמי סכום דמיוני של 3,000 ש"ח איני יכולה לשאת על עצמי חוב נוסף. 

מגיע המכתב הזה, ואיזה פלא, על אף שהבטיח שסגר את "הברז" אני מגלה שהחוב צמח בכ-11,000 ש"ח , מעניין איך הוא הצליח לעשות זאת. 

כשאני מהרהרת ביני לביני, אילו אפשרויות עומדות בפני איני מוצאת מוצא. 

איני בנאדם שמסיר אחריות מעל כתפיו, ועושה פשיטת רגל. 

אך אין באפשרותי לקחת על עצמי עוד חוב כל כך גדול, זה לא אנושי. 

תוך כדי חפירה ביני לביני, יודעת שעליי לקנות לילדים ספרים וציוד לביה"ס , ואיני מתכוונת לילקוטים חלילה, כי אם ציוד בסיסי בלבד.  

נוסעת לחנות עם חברה, על מנת שנוכל להביא את הספרים הביתה, והסכום מגיע ל1,900 ש"ח. 

מסתבר שככה זה , ככל שהילדים גדלים, כך הספרים שלהם עולים יותר אטלס, מילון אוקספורד וכו' וכו' וכו'.. 

שולחת למותק צילום של חשבונית על שמו, עם מחצית הסכום, והוא טוען שאני איני דוברת אמת. 

נו באמת, עד היום הלכתי בדרכי שלום, עד היום לא תבעתי אותו על מזונות מלאים. 

אז עכשיו אני אתחיל ברמאויות קטנות וקטנוניות? 

שולחת לו את החשבונית המלאה, ועוד מציינת כי חלק מהספרים יש ברשותי ועל כן הסכום נמוך מכפי שהיה אמור להיות. 

התגובה לא מאחרת לבוא : "מעניין לי תתחת...... תתמודדי". 

תגובה אופיינית למותק, בכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו, זה - תתמודדי. 

בעוונותי, שוב חוזרת להביט במכתב מהעו"ד ורואה כי ישנה טעות במכתב, אני פונה אליו בהודעה 

והוא שכתב לי בהודעה נפרדת כי זה אחריות אישית שלו, ושהוא בכוונה חיכה למכתב הזה עונה: 

"טרם התפניתי לקרוא את המכתב לעומקו". 

האם כך מתנהג אדם שמשהו נמצא תחת אחריותו הבלעדית??

מרגישה שהוא אינו מרפה ממני, אינו נותן לי לנשום. 

חוזרת שנים אחורה, להתעללות יומיומית כגון זו, הילדים - שלך, הבית - שלך , העבודה - שלך תתמודדי!!!!! 

עומדת מול שוקת שבורה, הבטיח לשלם חצי מהתשלום בגין הספרים והציוד ושוב לא דובים ולא יער. 

כל כך אוהב את ההתעללויות הקטנות הללו, יודע שאין לי מספיק כסף לשלם לבד, ועוד יותר מודע לכך שכיוון שאין לי כסף איני יכולה לפנות לעו"ד על מנת להריץ תהליך גירושין . 

מרגישה כיצד הוא לופת אותי בכוח, משאיר אותי במקום של אישה קטנה ומטומטמת כפי שנהג לקרוא לי. 

ואילו אני, אני יודעת מי אני ומה אני, ואיכשהו כשזה מגיע אליו, אני פתאום נאלמת ונעלמת. 

הופכת להיות שבר כלי, בלי שום בעיה הוא שובר את דמותי. 

ואני.... בוכה, כואבת כועסת, כן אפשר לשבור את מעגל האלימות, אך אי אפשר להוציא את הגבר האלים הזה מתוך החיים שלי. אותו אצטרך לסבול כל ימי חיי. 

עצם הידיעה הזו פשוט מפרקת אותי, עשיתי תהליכים עברתי דרך אך אני תקועה עם גבר אלים בין אם אני רוצה ובין אם לאו. 

יושבת וחושבת, שאני כל כך מבינה את מעט האמהות שיום בהיר אחד קמות ונעלמות, כמה אפשר לסבול כזו התעללות?? כמה אפשר לסבול?  

כמה אפשר לשאת על שתי כתפיים? מה הפלא שאני לא רואה את עצמי בזוגיות אחרת? 

מי ירצה בכלל להתמודד עם כל החרא הזה שהוא מכניס אל תוך חיי? 

איזה גבר שפוי יהיה מוכן לשמוע איך הוא מצליח לפרק אותי לחתיכות, והוא זה שצריך להיות שם כדי לאסוף אותן ולחבר אותי מחדש? 

וכל מה שאני רוצה וצריכה זה חיבוק. מישהו שיגיד לי, הכל בסדר אני כאן ולא יאונה לך כל רע. 

מודה כל יום על הכוחות שעוד נותרו בי, מודה כל יום על הילדים הנפלאים האלה שהם ילדיי. 

מביטה בעצמי במראה, ורואה רסיסים של עצמי, אך מבינה שמחר יום חדש ולכשהוא יתחיל אאסוף את השברים ואמשיך , אמשיך לנהוג בדיוק באותה הדרך, דרך של שלום. 

כי במלחמה אין מנצחים, כי אם רק מפסידים. 

לילה טוב אנשים :(