לחזור הביתה אחרי 12 ימים בבסיס שנמצא בקצה השני של המדינה , אחרי התחלה של קורס חדש ,
אחרי שהנוף היחיד שאת רואה זה חול ועוד חול ,אחרי 8 שעות נסיעה וחוסר בשעות שינה
להגיע ולראות שוב , בפעם המי יודע כמה את החפצים שלך , שהיו בחלק שלך בספרייה , ארוזים
או יותר נכון דחוסים בתוך שקית זבל בארון שלך
וכשאת שואלת באיזה קטע התשובה שאת מקבלת היא "כדי שלא יהיה מפוזר"
זה בסדר להרוס ולקמט לך תמונות ומכתבים ,
כי זה נראה בעיניי החולה נפש הבן זונה "מפוזר"
למרות שצחצחת את החדר לפני שיצאת לבסיס , למרות שהפכת את כל החדר וסידרת הכל מחדש
לחזור הביתה אחרי שאת מתה להגיע כבר ולראות את אחיך הקטן , היחיד שעוד אוהב אותך באמת
אחרי שאת מתגעגעת לאמא שלך ואפילו לחתול האנטיפט שלך
ולקבל צעקות על זה שרצית לנעול את הבלנדסטון של אחיך כי הן קטנות עליו והוא העביר לך אותן ,
בטענה שאת כל הזמן לוקחת דברים מ"זרים" , אח שלך , פאקינג אח שלך שגידלת אותו כל החיים שלך כשהבית התפורר ואמא שלך לא בדיוק זכרה שהיא אמא , הוא בן אדם זר בשבילך בעיני הבן זונה
המצחיק הוא שבשתי שיחות הכירות שהיו לי עם המפקצית שלי ועם הקצינה שלי אמרתי שעם כל הקושי זה בסדר , זה לא נורא לחזור הביתה
שאני מרגישה בטוחה לחזור הביתה , שאני יכולה להתעלם ולשים אותו בצד ולא להתייחס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Goner.