לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


חייה המעניינים (תלוי בעייני מי...) של חולת\סובלת טריכוטלומניה. על קצה המחלה וההתמודדות היום יומית.

כינוי:  Tricho-mania

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

התנסות טיפול בטריכולומניה


כמעט שני עשורים של תלישה.

זה חלק מחיי לצערי, כמה שהייתי רוצה- לא מצליחה לראות את עצמי ללא התלישה.ללא ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב העיניין הזה. לפני כשנתיים פלוס החלטתי להתחיל טיפול, ההתלבטות שלי היתה בין טיפול פסיכולוגי לבין טיפול בשינוי הרגלים.

בחרתי בטיפול הפסיכולוגי ובדיעבד זו היתה קצת טעות. 

חפשתי פסיכולוג שמכיר את הבעיה, מישהו שטיפל באדם כמוני בעבר, קבלתי המלצה מבחורה בפורום טירכו בתפוז והתקשרתי לפסיכולוגית לקבוע תור.

באותה התקופה עברתי לא מעט והרגשתי שטיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי בהבטים נוספים, לכן בסופו של דבר לא בחרתי את הטיפול בשינוי הרגלים. 

היה לי חיבור טוב עם הפסיכולוגית, היא חיפשה אצלי סיבות בילדות שגרמו לי להתחיל לתלוש, בנוסף נתנה לי כלים לשימוש בחיי היום יום שלי. היתי חרדתית מאוד, בטחון עצמי נמוך ועצובה רוב הזמן. התראתי איתה פעם בשבוע במשך חמישה חודשים.

בלשב מסויים בטיפול, להערכתי כאחריי חודשיים התלישה החמירה, היא כנראה נגעה לי בכל מיני עצבים פתוחים ותלשתי כמו משוגעת. 

אחריי ארבעה שהתחלתי את הטיפול אצלה, היא הפנתה אותי לפסיכיאטרית שתיתן לי מרשם לתרופות פסיכיאטריות שיעזרו לי עם התלישה, עם הדחף. הפסיכיאטרית נתנה לי תרופה דיי גנרית שבערך כל חרדתי מקבל.

בהתחלה היתה אופוריה מטורפת, כמעט שבוע שלא תלשתי! היתי בטוחה שזה מאחוריי. לתרופות מהסוג הזה לוקח חודש להכנס למערכת כמו שצריך. אני יכולה להגיד שהן הפכו אותי לאדם אופטימי, הצלחתי לבנות סדר עדיפויות, דברים שהיו גורמים לי לבכות לפני- לא העלו אפילו דמעה. הרגשתי טוב, אבל המשכתי לתלוש, לא באטרף כמו תמיד, אבל עדיין תלשתי.

אחריי חודש וחצי על הכדורים הגעתי שוב לפסיכיאטרית וגם אמרתי לה שפיספסתי פגישות בטיפול הפסיכולוגי. היא אמרה לי שזה חשוב מאוד לשלב בין השניים ושלא אוותר על הטיפול הפסיכולוגי. גם אמרתי לה שאני עדיין תולשת, לכן קבלתי ממנה תרופה נוספת, שהיא נוזלית, אמרה לי לקחת אותה אחת ביום, אמרה מראש שהיא מעט מרדימה אז שאקח אותה בערב (אבל אמרה לנסות גם בבוקר בכל מקרה). 

לא חזרתי לטיפול הפסיכולוגי מאז. הפסקתי בעצמי עם התרופות אחריי 3 חודשים. מה הסיבה לזה? בגדול לא יודעת. הרגשתי שהטיפול הכדורי לא עזר ונגמר לי הכסף לפסיכולוגית. 

 

בדיעבד היתי צריכה ללכת לטיפול בשינוי התנהגות, קראתי מחקרים שהראו הבדלים בין סוגי טיפול ושינוי בהתנהגות נמצא הכי יעיל. יש פרופסור בשם גליקסמן שיושב בשרון, יש עליו המלצות חמות. הוא לוקח בין 500-700 שקל לפגישה, ואומר שניתן לטפל בבעיה ב10-15 פגישות. תלוי בשיתוף פעולה של המטופל. תעשו חישוב תבינו כמה זה יעלה. 

אבל החלטתי שאני הולכת על זה, אנסה לסגור את זה בעשרה טיפולים. 

 

אז זאת ההתנסות היחידה שהייתה לי עם טיפול.

(שנמצא לא יעיל עבורי, מצד שני גם לא השקעתי...)



נכתב על ידי Tricho-mania , 11/8/2015 09:21   בקטגוריות אישי, מחלות נפשיות, טיפול תרופתי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



142
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTricho-mania אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tricho-mania ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)