לא חתול שחור, לא לעבור מתחת לסולם.

אמונות תפלות אחרות, מביישות יותר. מביכות יותר. שלא נעים להודות בהן.

היית משאילה שרשרת מבחורה חולת סרטן? או שמא היית חוששת שידבק בך "מזל רע"? אולי היית מעלה את זה על דעתך, אך מסלקת את המחשבה המביכה מראשך וממשיכה הלאה? (ועונדת בסופו של דבר את השרשרת או לא?) ואם היא כבר הבריאה? אז מותר?

הייתם משאילים עבור הילד שלכם תחפושת מילד שאובחן כאוטיסט? או שהייתם פוחדים שידבוק בכם מזל רע?

הייתם משאילים עבור הילד שלכם תחפושת מילד שאובחן כאוטיסט, בתקופה שהילד שלכם בדיוק עומד לפני איבחון, ויתכן ויאובחן כאוטיסט? או שאולי אפילו בשביל הסימיליות לא הייתם עושים את זה? זה נשמע יותר אצילי ופחות מבזה, אם תגידו שזה רק סימלי. אתם לא מאמינים במזל רע.

נגיד שכבר השאלתם, ובאמת, אתם כל כך נאורים, וזה לא עלה בדעתכם בכלל. מה זה אוטיסט? למה שאחשוש? מה, יש לו קרניים?

ואז, אחרי שהשאלתם, והילד לבש, והיה פורים שמח, והגיעה איזה תשובה של בדיקה. והתשובה נוראית. הילד שלכם לא אוטיסט. אבל יש לו משהו נורא אחר.

ואז, יושבים ומשחזרים ומנתחים כל צעד אחורה. כל שניה מהרגע בו התחלתי לתכנן את ההריון, ועד אותו רגע, עם תוצאת הבדיקה ביד.

אז איפה טעיתי? לא הקפדתי לקחת חומצה פולית כל יום לפני ההריון? דיברתי בסלולרי יותר מדי במהלך ההריון? עבדתי במחשב הנייד יותר מדי? הצמדתי אותו לבטן בהריון? שיחקתי קנדי קראש בפלאפון בהריון? גלשתי באינטרנט בפלאפון בזמן שהנקתי? אולי הווי פיי בבית? איזה אמא נוראית אני!

אוי! איזה טפשה אני! גם השאלתי תחפושת מילד שאובחן על הספקטרום! מה חשבתי לעצמי?!

והנה, אני גם בן אדם נורא.